האתגר של התגרנים בשוק הטורקי

ה"רגע" הזה יהיה מאתגר משהו לא מפני שהוא עמוק או מסובך במיוחד, אלא מפני שבמרכזו המילה אתגר וקרובותיה המילוליות.

תֶּגֶּר, לפי ההגדרה המילונית, הוא התגרוּת וריב, ולכן גם למילה להתִגְרות משמעות של מכה ונֶּגע. "הסֵר מֵעלַי נִגְעֶּךָ מִתִגְרַת ידְָך אֲנִי כלִיתִי" מבקש משורר תהלים מאלוהים שיחדול ממכותיו הגורמות לו ייסורים, ורש"י אומר: "פירושו, ממכת ידך אשר אתה מגרה עלי אני כליתי". הִתגרות יכולה להיות גם של גם מדינה אחת באחרת. אומר הרשב"ם בסוגיה של הגמרא על החזקת קרקעות: "בשעת חירום שנוּ שיש תגרה בין המלכיות, אבל עיירות של מדינה ומדינה אין בינותם תגרה".

התִגרה כרוכה אם כן בגירוי, הרגזה של האחר, והיא נגזרת מן השורש גרה שעניינו לעורר, להרגיז. בעצם זה שאנחנו מתגרים במישהו אנחנו גם מאתגרים אותו להגיב או להימנע מתגובה. על ההקשר הלשוני הזה משחקים בעלי טורים פוליטיים, שברצותם מאתגרים מנהיגים – וברצותם, מאתרגים אותם ונוהגים בהם "מידת הרחמים" משל היו אתרוגים של סוכות. לכאן קשורים הגירוי המיני וגם סף הגירוי ששונה מאדם לאדם – אבל לא הגֵרה שמעלה פרה, שהיא משורש גרר. כדי לבלבל מעט, לגיטימי בהחלט לומר "הוא גֵרה אותה". וכדי לבלבל עוד מעט, גֵרה (שם מטבע) קשורה לשונית ומעשית גם לגרגר, ומציינת גם משקל מועט כמו זה של גרעין החרוב, וגם לאגורה, מאית השקל.

מסחר ותגרה דומים בכך שכל צד מאתגר את משנהו – ובסוף, ידו של אחד על העליונה. לכן הצמידו את מילה תַגרוּת למסחר, והעוסק בו הוא תגרן: "ובשעה שהתַגרות בזול הולך וקונה ממנו ומוכרו בשעת היוקר ואינו מתבייש להשכיר עצמו בכל מלאכה שיוכל להשתכר ממנה" כתב החכם יחיאל בן יקותיאל הרופא במאה ה-13. בערבית, תג'אר הוא סוחר ומכאן שם המשפחה תג'אר (שמואל טאג'יר, ממייסדי אחוזת בית, היה אביה של הציירת ציונה תַגֶּ'ר) כמו שמות בעלי מקצוע רבים שהיו לשם משפחה. המקבילה הגרמנית היא הֶּנְדְלֶּר שנשמע הרבה יותר מהוגן מתגרן ומתגרנות מפלגתית, ו"סגנון של תגרן בשוק" אינו מחמאה. "לא בשמים היא [התורה] לא תמצא בגסֵי רוח, ולא מעֵבר לים היא. לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים", כך לפי מסכת ערובין. על פרופסור מהרווארד שמלמד את עקרונות השיווק לא היו כותבים כך. "איזהו תגר [שנת] שביעית? זה שיושב ובטל כל שני שבוע, כיוון שבא שביעית התחיל מפשט ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית". נציין כי מילון בן-יהודה אומר שזהו שורש מפוקפק, ועל תַגר במשמעות סוחר הוא מעיר "אין יסוד לקריאה תגר במשמעת מסחר".

קראנו תֵגֶּר (או תיגר) – המילה קיימת רק בצירוף לקרוא כנגד אדם או דבר – והפירוש הוא: קרא את הקטיגור נגדו. ועל אהרון נאמר אחרי מות שני בניו "אשרי אדם שנגעו בו ייסורים וכבש [כעסו] ולא קרא תגר אחר מידת הדין. אלא כיוון שבאו ייסורים על איוב, אילו כבש כעסו ולא קרא תגר אחר מידת הדין, למידה גדולה ומשובחת היה בא". והמילון מסכם את הצד הלשוני: "הצירוף המקורי קרא קטיגור על (אחר, כנגד), ואין תגר אלא מִבטא מטושטש במקורות קתגר, קטגור".

והאתגר: איך מתקשרת לכאן טורקיה, שעד נפילת האימפריה העותומנית נקראה תוֹגַרְמה, ארצות התוגר וכו'? אין שום קשר, והמקור הוא בסיפור מגדל בבל, ואחרי שמנו את צאצאי יֶּפֶּת בנו של נח נאמר "וּבְנֵי גֹּמֶּר אַשְכֲנַז וְרִיפַת וְתֹּגַרְמה". החוקרים אומרים כי בניסיון לקשור בין בני נח לרשימות עמים ומקומות גיאוגרפיים, שׂוּכְלוּ האותיות במילים "גֹּמר" ו"תוגרמה". גם צרפת וספרד, שויכו לשמות עמים מודרניים ולמקומות גיאוגרפיים, ואין ביטחון שהם המקומות המוזכרים בתנ"ך.

(תצטרכו להמתין לא מעט: ביום ד' בעוד שבוע נחגוג את ראש השנה, ביום ד' שאחריו ערב כיפור, ויום ד' שאחריו חול המועד סוכות – וניפגש רק אחריו, ב-15.10)