עבר בקריאה ראשונה

מעת לעת אתם קוראים מה שנכתב כאן – והגיעה העת שתקראו משהו גם על השורש קרא. תצורתו ומשמעויותיו דומות, ובכל זאת יש גם לא מעט שוני: יש קריאה של טקסט; וישנה הקריאה לילד שיחזור הביתה; יש קריאה בשמות ויש גם אורח בלתי-קָרוּא.

ראשון הקוראים היה, איך לא, הקב"ה, וכבר בפרק א' בספר בראשית, אנחנו קוראים: "וַיִּקְרָא אֱלֹהִּים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה". מעיניהם של הפרשנים לא נעלם כמובן שזו קריאה ראשונה, שונה וחגיגית מאוד וגם קובעת עובדות לנצח ובכלל זה עליונות היום על הלילה. רלב"ג העיר: "שקרא השם יתעלה לאור יום, ולחושך קרא לילה, להעיר שזה יהיה שמם תמיד... והנה קרא המדרגה הגבוהה מאלו יום, והשפלה ממנו לילה". אחר כך, עברה קריאת השמות לבני האדם ולא רק לגבי הטבע: הורים קוראים שמות לילדיהם וקוראים להם לשוב הביתה מן המשחקים "כי כבר חושך בחוץ"; והילדים קוראים זה לזה; ותמיד יימצא מי שקורא (ולא תמיד זוכה להקשבה) לשלום עולמי ולאחוות עמים או להגנת הסביבה. וכל זה, לפני שאמרנו מילה אחת על קריאת הכתוב. פתחנו בספר בראשית והוא הרי פותח את הטקסט המכונן והחשוב מכל, המקרא. המוסלמים קראו לגרסה שלהם אל-קוראן, כמובן מאותו שורש, והנוצרים בחרו להדגיש את הצד השני: holy scriptures הם כתבי הקודש, ואם תרצו גם המונח Old Testament נותן משקל רב יותר לכתיבה. הקָרָאִּים הם כמובן אלה שנוהגים כפשוטו של מקרא, בלי הפרשנויות שנוספו לו עם השנים.

השימוש במילה מקרא מגלם גם את החשיבות הרבה שיש במעשה הקריאה הנכונה והמדוייקת. הרבה הגות בנושא הקדיש הרב יקותיאל הכהן, חכם בן המאה ה-12, שכתב בדיוק בעניין זה את "עין הקורא" – חיבור דקדוקי שתכליתו קריאה מדוקדקת ומתוקנת במקרא, או בלשונו: "מלאכת הקריאה הנכונה". היום זכורים אותו חכם וחיבורו בעיקר בזכות מחלף עין הקורא בכניסה לעיר ראשון לציון... הקריאה מלווה את תרבות ישראל ודתה כל השנים, מקריאת התורה לפי סדר קבוע וידוע, ועד קריאת פרקי תהלים. אחד הביטויים המוכרים ביותר בהקשר זה הוא "שניים מקרא ואחד תרגום", בראשי תיבות שמו"ת, תקנה הלכתית לקרוא מדי שבוע את פרשת השבוע פעמיים בנוסח המקרא ופעם נוספת בתרגום. וכמובן, במסגרת קריאה זו מגיעים גם לספר "ויקרא" – הפעם, לא הקריאה בטקסט נרמזת כאן, אלא שהפסוק הראשון הוא "וַיִּקְרָא אֶׁל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵּלָיו מֵּאֹהֶׁל מוֹעֵּד לֵּאמֹר". במקומות שונים הוא מכונה "תורת כהנים" כיוון שהוא עוסק בעיקר בהלכות הקרבת הקרבנות ובשאר דיני המשכן, וכך גם שמו הלטיני Leviticus כלומר "של הלוויים".

בין שלל השימושים בשורש קרא – לקרוא (למישהו) בקול, "לקרוא לילד בשמו", וגם כצורה נוספת של השורש קרה – מביא המילון האטימולוגי גם את השימוש של איסוף ובחירה. וזה מתחבר בצורה מושלמת לפועל הלטיני legere לאסוף, לבחור, שממנו הפעלים בשפות הלטיניות לקריאת ספרים: lire בצרפתית, leer בספרדית ו-leggere באיטלקית. וההיגיון הוא שכדי לקרוא, הקורא בוחר ואוסף את המילים. וכצפוי, בעקבות השורש הזה כל המילים שיש בהן בחירה ואיסוף של מילים: מ-dyslectia ודיאלקט ועד לקסיקון – אבל גם כאלה שלא הייתם מעלים בדעתכם (אלא אם אתם קוראים את "רגע של טריוויה" מן הגיליון הראשון...) כמו election, פעולה של בחירה, וגם legal ורבות אחרות. והחוט המחבר: legein ביוונית פירושה גם לקרוא בקול, להצהיר, וגם לספור ולבחור.

ואם כל מה שנכתב כאן לא היה קריא די הצורך, אף שעשינו הכל "לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵּא בוֹ", מישהו כאן צריך להיקרא לסדר!