סוּר מרע, בן סורר ומורה

כולכם מוזמנים לטקס הסרת הלוט מעל השורש סור, ואנחנו מבטיחים שלא נדבר בו סרה באיש, אלא רק דברים מחכימים.

לסוּר, מן השורש סור, פירושו לִפְנות. כזהו מי שפנה, סר מן הדרך – בכלל, ומדרך הישר בפרט. כך מגדיר יפה מילון בן-יהודה: "סָר פלוני אל מקום, נטה מהמקום שעמד שם והלך אל המקום הנזכר". לפעמים זה נגמר לא טוב: "וַתֵּצֵּא יָעֵּל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתאֹּמֶר אֵּלָיו סוּרָה אֲדֹּנִי סוּרָה אֵּלַי אַל תִירָא וַיָסַר אֵּלֶיהָ הָאֹּהֱלָה וַתְכַסֵּהוּ בַשְמִיכָה... וַתָבוֹא אֵּלָיו בַלָאט וַתִתְקַע אֶת הַיָתֵּד בְרַקָתוֹ". המילון האטימולוגי מציין גם את הקרבה לשורש זור באותו מובן של פנייה הצידה, ולכן זר הוא מי שפנה, התרחק. וכך גם הפועל הנדיר שׂור (ש' שמאלית) באותו מובן. הפקודה "לימין שׁוּר" ניתנת לחיילים במיסדר, להביט לימין אחרי שהיפנו ראשם לכיוון זה, אבל מקורה בשורש שׁור (ש' ימנית) שפירושו לראות, כמו במילות השיר "שׁוּרוּ, הַבִיטוּ וּרְאוּ" שכתב והלחין החלוץ זלמן חן ב-1936. לאותו שורש שמדבר על פנייה ותנועה, המילון קושר גם את הסיור והסיירת. גם מי שמסיר משהו – למשל את הבגדים – עושה תנועה של הזזה.

אם ראיתם מישהו סַר וזעף, עצוב ומרוגז – על המלך המקראי נאמר "וַיָבאֹּ אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵּף" – אפשר מאוד שיהיה זה סר-טעם (שהוסר ממנו הטעם, נלקחה ממנו הסיבה) לנסות לנחמו, כי ייתכן שפגע בו מאוד מי שדיבר בו סרה. אז נכון שלדבר סרה במישהו בא מן השורש סרר, אבל הפרשנים ויודעי-המילים קושרים ביניהם. ברגיל, סור ונגזרותיו מופיעים בעיקר בדרך השלילה: סר מדרך הישר, סור מרע וכדומה, והרבה פחות תשמעו סר לדרך הטובה. לפי התורה בספר דברים "כִי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵּר וּמוֹרֶה אֵּינֶנּוּ שֹּׁמֵּעַ בְקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִּמוֹ וְיִסְרוּ אֹּתוֹ וְלאֹּ יִשְׁמַע אֲלֵּיהֶם". רש"י מקשר בין השורשים: "סורר - סר מן הדרך". והפרשן מאיטליה בן המאה ה-15 ר' עובדיה סְפוֹרְנוֹ מרחיב את הקשר המילולי: "סורר ומורה, כי מריו מסיר התקווה שישוב מסוררותו". לפי אתר האקדמיה ללשון, על אדם ששב לדרכו הרעה אומרים שהוא "חזר לסוֹרוֹ", או בהגייה הרווחת יותר "חזר לסוּרוֹ". מקורו של הביטוי בספרות חז"ל, כגון "גֵּר שחזר לסורו", ושם יש הסבר לפיו סור כמוהו כשְׂאוֹר, יסוד ושורש הלחם, מקור היווצרות הדבר. צורתו המקורית של הביטוי "חזר לסורו" היתה כנראה "חזר לשְׂאוֹרוֹ", כלומר "חזר למקורו", למצבו הראשוני. ומסכמת האקדמיה: הביטוי "חזר לסורו" משמש אצל חז"ל בהקשרים שליליים שבהם המצב ההתחלתי שחוזרים אליו הוא מצב רע. כך נתפרש לימים הביטוי במשמע "שב להתנהגותו הקלוקלת", והמילה "סוֹר" נותרה בלתי מובנת.

הבאנו את ההסבר הזה, אבל אנחנו מסירים את אחריותנו ממנו.

הנביאים לדורותיהם לא חסכו מילים ממושאי תוכחותיהם. ירמיהו דיבר על "כֻּלָם סָרֵּי סוֹרְרִים הֹּלְכֵּי רָכִיל" וישעיהו מתייחס למי שמנסים להטות מדרך הישר ואומרים לנביאי האמת "סוּרוּ מִנֵּּי דֶרְֶך הַטּוּ מִנֵּּי אֹּרַח". אבל לאותו ישעיהו היתה גם זווית חיובית שנאמֵּץ ברצון: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵּץ חַיִים אֹּהֵּב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹּר לְשׁוֹנְָך מֵּרָע וּשְׂפָתֶיָך מִדַבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵּרָע וַעֲשֵּׂה טוֹב בַקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵּהוּ".

המשורר אלכסנדר פן שבהחלט סר מן הדרך המקובלת, לקח את הדברים לכיוון שלו וכתב: "סוּרוּ, סוּרוּ מֶנִּי, / יָגוֹן, קַדְרוּת וּמַחְשָׁבָה / הֵּן חַי אֲנִי, חַי עוֹדֶנִּי / שֵּׁכָר אֶשְׁתֶה וְאַהֲבָה ..."

ומי שלא הבין משהו מן הדברים, מוזמן לסור למשרדי.