עושים שכונה

ב"רגע" זה ניכנס בחרדת-קודש למשכנן של המילים כשמעלינו שורה השכינה, ונפגוש גם ממלא- מקום השוכן בליבם של רבים בעולם. בקיצור, נעסוק בשורש שכן בלי להפעיל "נוהל שכן".

עניינו העיקרי של השורש הוא מגורים, המקום שבו אנחנו שוכנים. בצורה רחבה יותר – וכך גם בלועזית – ההשכנה איננה מצטמצמת למגורים ומה שקשור בהם, ומי שמשכין שלום (גם בין שכנים, אבל לא רק) בעצם ממקם ומציב אותו. והנה קשר מעניין בין עברית ללועזית: המַשְׁכּוֹן הכספי שמפקידים ושמים במקום כלשהו או בידי מישהו, בלועזית הריהו deposit שבא משורש לשוני שלכל נגזרותיו יש קשר למקום, להצבה: כך למשל position שהוא מצב וגם קביעת-עובדה בשטח; וממנו גם המילה site, אתר, וגם situation, מצב, וגם state. גם הסיומת stan בשמות ארצות כמו פקיסטן או אפגניסטן, פירושה ארץ או מקום. במעבר חד, אבל עדיין באותו מיתחם לשוני, הקשר בין מגורים, כסף ומיקום יצר את המַשְׁכַּנְׁתָא המוכרת לכולם (ולא רק למי שרוכש משכן-פאר), מילה ארמית שהתאזרחה בעברית.

ובחזרה לשורש שלנו ולשימוש העיקרי בו, כשהמיקום בשטח יוצר את השיכון ואת השכונה, וכמובן את השכן שגר לידך. יש כאן קשר לשוני גם לשורש כון שעניינו להציב, להיות יציב, וממנו המילה נָכוֹן למשהו שהוא לא-מוטעה מפני שהוא יציב ונכון על מקומו, וכמוהו גם הרגע המְׁכוֹנֵן. אפילו המילה הקצרה כֵּן באה ממקור זה, ופירושה מאושר, נכון, מבוסס. במהלך ההיסטוריה, מזמנם של שוכני המערות לימי המחיר למשתכן, תפקיד לא מבוטל מילאה השכינה שחיפשה לה משכן של קבע. תחילה, בספר שמות, ציווה הקב"ה למשה "וְׁעָשׂוּ לִי מִקְׁדָש וְׁשָכַנְׁתִי בְׁתוֹכָם", וחכמים דרשו שנאמר "בתוכם" ולא "בתוכו" מפני שהכוונה למקדש בתוך כל אחד ואחד מישראל. הרעיון המכונן בבניית המשכן שנקרא גם אוהל-מועד, ומאוחר יותר בית המקדש, היה הקמת בית שבו ישכון אלוהים ויהיו בו גילויי-שכינה. בהמשך, המקום המקודש התקבע וכדברי רש"י: "משנבחרה ירושלם לא שרתה שכינה במקום אחר". שאלה גדולה האם היא שורה גם על משכן הכנסת ומשכן הנשיא. לשכינה יש ערך ותפקיד בחיי אדם, ולפי מסכת שבת "עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְׁעוֹסְׁקִין בַתוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶׁם". אבל, ראוי להשלים גם את הצד האחר ולזכור מקרים של הסתלקות-שכינה. בכלל, עניין המגורים נכרך הרבה בקב"ה, ודי אם נזכיר את התפילה המצמררת בגלל המקום והעיתוי שבו היא מושמעת: "אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שוֹכֵן בַמְׁרוֹמִים, הַמְׁצֵא מְׁנוּחָה נְׁכוֹנָה עַל כַּנְׁפֵי הַשְׁכִינָה".

שכנינו לאמוּנה, הנוצרים הקתולים, רואים באפיפיור את ממלא-מקומו של ישו עלי אדמות, ובלטינית הריהו vicarius. המקור המילולי הוא vicinus, שָכֵן וגם קרוב (במרחק). ממנו נגזרו מילים לא מעטות שמשמרות את המובן: כך למשל vicinity, קרבה, שכנות, באנגלית. וגם vice-president, סְׁגן ומילולית ממלא-מקומו של הנשיא; מכאן גם vice versa במשמעות של החלפת-מקום; ואפילו villa וגם village נגזרו מן ה-vicus הלטינית שפירושה מקום, תמיד בהקשר של מגורים ושכֵנוּת. ואם כבר מדברים על שכנים, ספר משלי חקק בתודעתנו את האמירה "טוֹב שָכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק". שכנים טובים לא מצאנו בכל המזרח התיכון, מה שבין היתר גרם לנו להפעיל בעיתות מצוקה את "נוהל שכן", שֵם לתרגולת שבה השתמש צה"ל ללוחמה בטרור בעת האינתיפאדה השנייה, ונפסלה בבית המשפט העליון.

ושיהיה טוב לכולם, אבל למה בשכונה שלנו? כפי שכתב כל-כך יפה דן אלמגור: "אֲנִי בְׁעַד שִוְׁיֹון בַחֹק / אֲנִי בְׁעַד קְׁצָת הֲבָנָה. // אֲנִי בְׁעַד! אַךְ שָם, רָחוֹק – / רַק לאֹ אֶׁצְׁלֵנוּ בַשְׁכוּנָה".