זכות הדיבור לנאשם

אנחנו לוקחים על עצמנו את האשמה - לא ממש, וגם לא את האחריות – אלא את המשימה של דיון קצר בשורש אשם, נגזרותיו והאשמה התורמת שלו לשפה העברית. וכדי שלא נואשם בשטחיות נציץ גם בלועזית.

מעניין שבעברית וגם בלועזית, האשמה והעבירה כרוכות זו בזו, במעשה וגם באופן מילולי. לשורש אשם שתי משמעויות: לחטוא, לעבור עבירה – ולהיות אשם. יש מי שנאשם בביצוע עבירה – ויש מי שנמצא אשם ונקבע דינו. השימוש המוקדם יותר בשורש היה דווקא בעניין הקורבנות, וגם הוא קשור בעבירה: "אשם תלוי" הוא קורבן שיש להביא על חטא שאינו ודאי, לעומת "אשם ודאי". אבל, השימוש הרווח היום מתייחס לאחריות למעשה הרע או לתוצאה הרעה. מכאן נובע גם הביטוי הנפוץ: "זה לא באשמתי, זה באשמתך". האקדמיה ללשון מסלקת את ההבחנה הלא-נחוצה (ואת רגשי האשם/ רגשות האשמה שאינם/ן במקומם/ן) בין רגשות אשמה לרגשי אשם. שניהם נכונים, למרות שבשימוש הרגיל, אשמה היא מה שאנחנו מכירים ואילו אשם קרוב יותר לאחריות הנובעת מן המעשה כגון בביטוי "לא בי האשם".

אך טבעי הוא שענייני אשמה – ואולי גם האשמה – מצאו את דרכם לתפילה ולאמונה. בכתבים יהודיים קדומים המילה אשמה נרדפת למילים כמו עוון, חטאת ופשע, ואפשר למצוא אותה גם בצירופים כגון "פשעי אשמה", "עוון אשמה" ואחרים. בימים מאוחרים יותר היא נכנסה ללקסיקון למשל בווידוי ליום הכיפורים "אשַׁמְנוּ, בגַׁדְנוּ, גזַׁלְנוּ, דִּבַׁרְנוּ דֹפִּי וְלשוֹן הרע" (וכו' וכו', עד האות ת'. עבירות להתוודות עליהן לא חסרות!) בקהילות האשכנזים נוהגים שחתן ביום חופתו אומר וידוי גדול ("על חטא שחטאנו לפניך"( ביחד עם "אשמנו". הווידויים נאמרים בעמידה, ונהוג לאומרם תוך כדי הכאה על החזה מול הלב ומכאן הביטוי "מַׁכה על חטא". מה הופתעתי לקרוא שבתפילת Confiteor, אני מתוודה בלטינית, גם המתפללים הקתולים מכים באגרוף שלוש פעמים על החזה בצד הלב כשהם אומרים את המילים mea culpa , אַׁשְמתִּי בלטינית. הצירוף הזה מקובל מאוד בלועזית, ואפילו כשם-עצם במקום התנצלות, למשל על טעות שנעשתה. culpa הלטינית היא מקור לכמה מילים בתחום זה: coupable הוא אשם בצרפתית, כמוהו גם culprit באנגלית וגם to exculpate שפירושו לנקות מישהו מעבירה או מאשמה שיוחסה לו.

לא פחות טבעי הוא שענייני אשמה ואשם מצאו להם דרך גם לשימושים מגוונים מאוד בשפה המשפטית. אחד מהם הוא "אשם תורם", כאשר אדם תובע את זולתו בתביעת נזיקין, אבל גם לו-עצמו היתה אחריות לחלק מן הנזק. על פי דוקטרינת "אשם תורם כהגנה יחסית" הנהוגה בישראל וברוב מדינות העולם, האשם התורם מפחית את היקף הפיצויים המגיע לניזוק, בהתאם לחומרת אשמתו התורמת. בהמשך הדרך נפגוש את הנאשם, כתב האישום, המואשם והאשם – וכמובן את המפורסם מכולם, המאמר "אני מאשים", !...J'Accuse בשפת המקור, מכתב גלוי לנשיא הרפובליקה הצרפתית שפרסם הסופר אמיל זולא ב-1898, ובו מתח ביקורת קשה על שלטונות צרפת שעיוותו את דינו של הקצין היהודי אלפרד דרייפוס.

ואם אתם מצפים במתח למילים Non Guilty בסוף הדיון בחבר המושבעים, גם המילה guilt טומנת בחובה הלשוני את שתי המשמעויות של עבירה ושל כפרה, אם תרצו החטא ועונשו במילה אחת.

יפה שר אריק איינשטיין למילים של חיים חפר (אשמאי זקן שכמוהו, מהשורש אשם) וללחן של סשה ארגוב: "אדוני השופט! אדוני השופט! / זאת האמת וכל האמת, / אז למה אתה לי בית סוהר רושם? / אינני אשם, אינני אשם".