מעשה בדו-מיני שהיה מאוד אמביוולנטי לגבי דיוקנו

התנצלות: הדברים שתקראו כאן הם מאוד לא חד-משמעיים ואפילו לוקים בדו-פרצופיות. דבר אחד שנוכל להגיד על המילה הקצרה דּוּ העומדת על הפרק, הוא שלא תמצאו אותה במילון בן-יהודה! אמנם, היא מופיעה במקורות, אבל כנראה בגלל מוצאה הארמי, בדומה למילים אחרות ש"לוקות" בכך, מחדש הלשון התעלם ממנה. נעשה עימה חסד ונ(דוּ)ן בה.

במסע-המילים נראה שגם לארמית אין זכויות על המקור, והיא שאלה מן היוונית dyo שפירושה שניים, כפול, פעמיים – עוד נשוב אליה – והיא עצמה ממקור לשוני מוקדם יותר שממנו גם המילה הלטינית duo, קרובה כמובן ל-deux בצרפתית, due באיטלקית, dos בספרדית ואפילו two באנגלית ו-zwei בגרמנית.

חוזרים לעברית: אנחנו משתמשים לא מעט בביטוי דו-פרצופי כדי לתאר מי שמביע דעות מנוגדות. במקורותינו, הביטוי שימש דווקא בדיון על היווצרות האדם, ובעיקר כיצד אדם הראשון נוצר אנדרוגינוס ורק אח"כ הופרד למינים, ולפי המידרש "אלּוּ דּוּ פַּרְצוּפִין, זָכָר וּנְקבָה, שֶׁנֶׁאֱמַּר: זָכָר וּנְקבָה בְרָאָם". מאז זרמו מים רבים בנהרות הלשון העברית, והביטוי נכנס לכל תחומי החיים: מן ה"דו" שצמוד לבית אחר; עבור דרך רחוב דו-סטרי וכלה בירי דו"צ, דו-צדדי. וכמובן דו-אופַּן – לצד חד-אופן בקרקס ותלת-אופן להובלת משאות קלים – דו-שבועון שמתפרסם כל שבועיים, דו-קרב ועוד ועוד. ישנן מילים, שהדוּ נבלעה בהן, כמו דְּיּופַּן, עגלה בעלת שני אופנים. מילה דומה לה, דְּיוֹקָן, מעניינת כי היא מחזירה אותנו לשפה היוונית: על פי כמה חוקרים, זהו הֶׁלְחם של dyo היוונית עם eikon – שאנחנו מכירים כאיקון, צלמית – ומכאן שהפירוש לדיוקן הוא "דמות כפולה".

גם עולם החי נטל את חלקו בשימוש הלשון, בדרך כלל בתחילת מושג כלשהו: כך תמצאו את מחלקת הדו-חיים – צפרדעים למשל – שחיים יפה ביבשה וגם במים, ואם חסרו לכם הצמחים לא נקפח את הדו-פסיגיים, שעועית למשל. מה שמחזיר אותנו ליוונית, שם הדו-חיים נקראים אמפיביים, ממש כמו כלי-רכב ים/יבשה, כאשר האמפי מבטא את הכפילות: מכאן למשל אמפיתאטרון, כזה שיש לו שתי אוּנוֹת של ישיבה – ולכן, חשוב לדעת, הקולוסאום ברומא הוא כזה, אבל קיסריה הוא "רק" תיאטרון ולא אמפיתיאטרון – ועוד מילה שנגזרה מאותו מקור היא ambi. מכאן אמביוולנטי שהוא דו-ערכי, וגם ambidextrous שהוא דו-ידי, משתמש היטב בשתי ידיו, בעצם "בעל שתי ידיים ימניות". אפילו המשקל אַּמְפִיבְרְָך המשמש את חוקרי השירה, הוא אמנם משקל תלת-הברתי, אבל שמו מכך שמדובר ב"קָצָר משני הצדדים", שתי הברות לא מוטעמות החובקות אחת מוטעמת.

גם הלועזית משופעת בדו, למשל דוּאַּליזם, תורת השְנִיּּות; למשל דואֶׁט הלא הוא שיר-בשניים; ותתפלאו איפה עוד נמצא את השורש: ספר דברים בחומש נקרא באנגלית Deuteronomy בעקבות הבנה לא נכונה של מתרגמי התנ"ך ללטינית שם מופיע הפסוק "וְכָתַּב לוֹ אֶׁת מִשְנה הַּּתוֹרָה הַּזאֹּת" – שכן הוא חוזר על הדברים שנכתבו בחומשים הקודמים – ותרגְמו: "חוק שני". במעבר חד למילה דומה, דֶּׁאוּטֶׁרְיּום הוא איזוטופ לא-רדיואקטיבי של מימן שקיבל את שמו משני חלקיקים, פרוטון וניטרון, שבגרעינו. כשהוא עולה לשלושה חלקיקים הוא כבר tritium. הצד הגרעיני מביא אותנו למילה אחרת של זוגיות, גם היא שימושית מאוד בלועזית, bi או bis. ממנה למשל בינארי, כולל התצורה המודרנית של אדם לא-בינארי; בי-סקסואל או bi-lingual; וגם הביסקוויט הוא במקור biscotto האיטלקי, אפוי או מבושל פעמיים. ואם באירופה תבקשו הדרן מן האומן, תקראו בקול bis ! והגרעין לאן נעלם? יש טענה/גרסה, שבגד ים ביקיני בשני חלקים, מאזכר בשמו את איי ביקיני במיקרונזיה שבאוקינוס השקט, שם ערכו האמריקאים ניסויים גרעיניים בשנות הארבעים והחמישים – ופצצת גרעין, כפי שבלי ספק ידוע לכם, מורכבת משני חלקים שקירובם זה לזה יוצר את המסה הקריטית הנחוצה לפיצוץ. בלועזית גם הלכו לתחילית di, שוב מאותו שורש, וממנה המון מילים, מדיפלומה (מסמך שמקופל לשניים) ועד doubt, ספק, למי שפוסח על שתי הסעיפים. נקווה שבכך פטרנו אתכם מחד-ממדיות!