קצת שכל ישר, בבקשה

"לָכֵן הַמַשְׂכִּיל בָעֵת הַהִּיא יִּדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִּיא" ממליץ הנביא עמוס. העת כנראה הגיעה, אבל מיהו המשכיל? ב"רגע" זה ננסה "לעשות שכל" בעניין.

האקדמיה ללשון מספרת לנו שהשורשים שכל וסכל נקשרים זה בזה, למשל בהטיות מַשְׂכִּיל והַשְׂכָלָה מכאן והִּסְׂתַכֵל מכאן. ההסתכלות והראייה נקשרת, לא רק בעברית, בלמידה ובהשכלה. לצד המילים מן השורש הזה המביעות חוכמה יש אחרות המביעות את ההיפך: סָכָל, סִּכְׂלוּת. ואולם מבחינה היסטורית ייתכן שמדובר בשני שורשים נבדלים. הִּשְׂכַלתם לראות את ההבדלים? מכאן שאתם מקיימים את אחת המשמעויות, השכיל=הצליח. בעימות הטראגי ביניהם, לאחר ששאול ניסה לפגוע בדוד בחנית, נאמר: "וַיִּרָא שָאוּל מִּלִּפְׂנֵי דָוִּד כִּי הָיָה יְׂהוָה עִּמוֹ וּמֵעִּם שָאוּל סָר... וַיְׂהִּי דָוִּד לְׂכָל דְׂרָכָו מַשְׂכִּיל וַיהוָה עִּמוֹ. וַיַרְׂא שָאוּל אֲשר הוּא מַשְׂכִּיל מְׂאֹּד וַיָגָר מִּפָנָיו". עוד נשוב לפסוק הזה.

כל מי שיש מעט שכל בקודקודו יודע שלא תמיד אנשים נוקטים את הגישה השכלתנית או אפילו השכלית, ואולי בגלל זה התקבע שמו הטוב של "השכל הישר" שיש מי שמזהה אותו עם תבונת ההמונים. אפילו ערך בוויקיפדיה יש לו, ועל פי מילון וובסטר מגדירים כך: "שכל ישר או היגיון בריא )common sense( הוא שיקול דעת והחלטה המבוססים על תפיסה פשוטה של מצב או עובדות". ישר או לא ישר, עם הזמן וכתוצאה מהתפתחות המדע, נוצרו פערים בין "השכל הישר" לבין תוצאות ניסויים או תאוריות מדעיות. כך למשל נסתרה בידי גלילאו גליליי התפיסה שחפצים כבדים נופלים מהר יותר מאחרים.

את עיקר העבודה באישוש או סתירה של תפיסות "השכל הישר" עשו אנשים שרכשו השכלה, (בדרך כלל השכלה גבוהה ולא "ים תיכונית" – כשכולם למדו, הוא היה בים...) ובאופן גורף הם נקראים משכיל, מה שלא מעיד בהכרח על מנת-המישכל שלהם. בעבר, למילה משכיל היה פירוש מעט שונה: "מַשְׂכִּיל לְׂדָוִּד בִּהְׂיוֹתוֹ בַמְׂעָרָה תְׂפִּלָה" נאמר בספר תהלים, וישנם עוד פרקים שנפתחים במילה משכיל, שהוא כינוי לשיר, בדרך כלל שיר של התבוננות. "כל מקום שאומר משכיל, כך פתרונו: שהיה המשורר מסתכל ברוח הקודש והיה אומר המזמור בנבואת רוח הקודש" כדברי אחד הפרשנים על הפסוק. לימים, הצד המוזיקלי הזה נשכח, והמילה משכיל נשמרה למי שרכש השכלה ואף נהג באורחות-חיים של קדמה – ובכך התנאו אנשי עידן הנאורוּת וההשכלה של אירופה במאה ה-18. ובעקבותיהם, חברי תנועת ההשכלה היהודית ובראשם משה מנדלסון שדגלה בהשתלבות היהודים בארצות מושבם בצד רפורמה והתחדשות רעיונית ורוחנית. לא פלא שבאו לידי התנגשות עם המימסד הרבני השמרני. בערך "תנועת ההשכלה" ב"חב"דפדיה" נכתב בין השאר: "מטרתה של תנועת ההשכלה היתה לשנות את פני היהדות המסורתית ולהשתלב בתרבות האירופאית... על ידי שינויים בהנהגת הקהילות היהודיות, מעמד הרבנים, שינויים בחינוך ולימוד חוכמות חיצוניות". אחת המושכלות היא ששכל טוב אף פעם אינו מזיק אבל יש להוסיף לו משהו: על דוד, כבר אמרנו, נכתב "וַיְׂהִּי דָוִּד לְׂכָל דְׂרָכָו מַשְׂכִּיל וַיהוָה עִּמוֹ". לכך צירפו עוד תכונה, ובהבדלה של מוצאי שבת בנוסח עדות המזרח אומרים: "וַיְׂהִּי דָוִּד לְׂכׇל דְׂרָכָו מַשְׂכִּיל וַיהֹּוָה עִּמוֹ. וְׂנֹּחַ מָצָא חֵן בְׂעֵינֵי יְׂהֹּוָה. כֵן נִּמְׂצָא חֵן וְׂתִּמְׂצְׂאוּ חֵן וְׂשֵכל טוֹב בְׂעֵינֵי אֱלֹהִּים וְׂאָדָם".

עם מטען כזה של השכלה נקדיש מילה לדרך שבה משיגים אותה: בלועזית, השכלה היא education מן הצירוף של ex (החוצה) + ducere (להוביל, וממנו בין השאר Duce, מנהיג, וגם אקוודוּקט שמוביל מים). החינוך נקשר לכאן וגם התוצר שלו, ההשכלה.

ומילה לסיום: השורש הזה הוא כל כך מעניין ורב-צדדים, שהמשכילים מבין הקוראים בוודאי זוכרים (מה, לא?) שעסקנו בו כבר אי-אז בגיליון 417 – והפעם הזו, כמעט-כמעט לא חזרנו על מה שנאמר שם. יותר מזל משכל!