למה מה?

כל פרח-עיתונות – לפחות כך היה בעבר – לומד שכל ידיעה עיתונאית מבוססת על חמשת הממים: מי מעורב במקרה? מה קרה? מתי זה קרה? מקום – היכן זה קרה? מדוע זה קרה? באנגלית, שממנה העתקנו את המתכונת, היו אלה חמישה Who? What? When? Where? Why? :W, ואליהם הוסיפו מאוחר יותר את How. מאז זרמו הרבה גלילי-נייר וגלי-רדיו בעולם העיתונות, והיום כל כתב מרגיש חובה לסיים – אם לא לפתוח – את הידיעה בהשקפותיו האישיות ובהערות כמו "נקווה שמכבי ת"א תנצח הפעם", או "מעניין מה ברל כצנלסון היה אומר על זה" (שתי דוגמאות אמיתיות לגמרי מן העיתונות!)

אני מעדיף לחזור למקורות ולעסוק ב"מה" ופחות בדעתי עליו – ובעיקר במילה מה.

מה, אומר לנו המילון היא "מילת השאֵלה לדבר לא ידוע", והיא גם חלק מביטויים שנגזרים ממנה דוגמת "מה אלה אף אלה", ממה נפשך, ועוד. מילה ותיקה, ששורשיה נטועים היטב בשפה, ואחיות דומות לה בצליל ובמשמעות גם בלשונות הקרובות לנו ארמית וערבית, גם בצורתה הטהורה וגם במילים שנגזרו ממנה וכאלה שנספחו לה. בוודאי תשאלו בתמיהה "למה מה קרה?" ומייד תיענו.

השאלה מה ובעיקר התשובה לה עוסקת במהות הדברים, ולכן גם המילה מהות נגזרת ממנה. למילה השורשית נספחו סיומות ממין העניין: כך המילה משהו שהיא בעצם הֶלְחם של מה+שהוא. "בכל זאת יש בה משהו / כן, יש בה איזה משהו" שורר נתן אלתרמן על הגברת, על תל אביב וגם על מדינה עברית. וכמילת שאלה קרובה אליה כמובן גם המילה מי, אשר גם לה תוספות כמו במילים מישהו ומישהם. כך גם המילה כַּמָּה שהיא הֶלְחם של כְ (כמו)+מה. וכך גם המילה לָּמָּה, שנגזרה מן המילה שלנו. לעתים היא מופיעה בתצורה מֶה: "וַּיאֹּמֶר לָּּה אֶלְקָּנָּה אִישָּהּ חַּנָּה לָּמֶה תִבְכִי וְלָּמֶה לאֹּ תאֹּכְלִי וְלָּמֶה יֵרַּע לְבָּבֵךְ הֲלוֹא אָּנֹּכִי טוֹב לְָּך מֵעֲשָּרָּה בָּנִים", מנסה אלקנה לנחם את חנה, אֵם שמואל הנביא.

ומדוע העמקנו כל כך בנושא? מפני שגם המילה מדוע מגיעה מכאן: מילה זו [מדוע], אומר מילון בן-יהודה בעקבות מדקדקים אחרים, מורכבת מן מה ומן דּוּעַּ. רד"ק (ר' דוד בן יוסף קמחי בן המאות 12-13, פרשן מקרא ומדקדק שחי בצרפת) אומר על כך ב"ספר השורשים" שלו: "מדוע – המילה זאת עניינה כמו לָּמה. ויש אומרים כי היא שתי מילות מַּה דּוּעַּ מן יָּדַּע, כלומר מה דֵּעָּה זה הדבר, מה עניינו". בסגנונו היפהפה והברור כל-כך הוא כותב עוד: "ויש שיבוא עם למ״ד לָּמָּה שפירושו בעבור, 'לָּמָּה זֶה שְלַּחְתָּנִי' [משה לאלוהים בספר שמות]... וְיבוא על המילה הזאת הכ"ף והיא שאלה על כמות הדבר, 'כַּמָּה יְמֵי שְנֵי חַּיֶיָך' [פרעה ליעקב בספר בראשית]".

לאחרונה, שומעים אצלנו לא מעט מילה דומה, אָּמָּמָּה. האקדמיה ללשון מנסה להכניס מעט סדר בצורת הכתיבה של הביטוי ובמקורו, שנוהגים להשתמש בו לפני שינוי פתאומי בעלילה. מפיו של איש הלשון רוביק רוזנטל נכתב באתר האקדמיה שמדובר בשילוב יפה של ערבית ועברית: אַּמַּא, היא מילה ערבית בהוראת אֲבָּל, והמילה העברית מה. לפי זה, הפירוש המילולי של הביטוי: "אבל מה" או "אלא מה". ייתכן גם שמדובר בהגייה מרושלת במכוון של "אבל מה", וייתכן גם שיש כאן השפעה של הצורה "אמה" שפירושה 'אֲבָּל' בלדינו. מכיוון שהמדובר בביטוי מלשון העגה (סלנג) שהאקדמיה אינה קובעת בה תקן מחייב, היא ממליצה: אל תסתבכו, הכי פשוט לכתוב "אלא" או "אבל".

האנגלית, כאמור, בחרה לעניין במילים שמתחילות כולן באות W, וכך המילה what ודומותיה בכל לשונות הצפון וגם ביידיש וואָּס. המקור הלשוני המוקדם (שממנו גם מילים כמו who, when ואחרות) השפיע גם על המילה הלטינית quid ודומותיה במובנים קרובים של מי, מה, מדוע.