קיבוצניקים, קיביצערים וקבצנים

מה יפה הדבר שמשמעויות-מילים אשר על פניהן אינן קשורות זו לזו, מתקבצות להן סביב שורש אחד. השורש קבץ הוא דוגמה נאה לכך, ולא פחות נאה מעלמות-החן שהגיעו לבירת פרס בהוראת המלך אחשוורוש "וְיִקְבְּצוּ אֶת כּל נַעֲרה בְתוּלה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירה אֶל בֵּּית הַנּשִׁים".

לְקַבֵּּץ קרוב בצליל וגם במשמעות לפעלים לכווץ ולקמץ: כדי להגות את התנועה u וסימן הניקוד קִבּוּץ – זה השם שהאקדמיה ללשון מעדיפה על פני קֻבּוּץ הוותיק – מקבצים ומכווצים את השפתיים. עוד לפני שקמה התנועה הקיבוצית, הגיעו לכאן יהודים מכל קצות העולם שהאמינו כי "מְזרֵּה יִשְראֵּל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ" והתפללו "וְשא נֵּס לְקַבֵּּץ גלֻיוֹתֵּינוּ וְקַבְּצֵּנוּ יַחַד מֵּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הארֶץ". כך הגענו לשנת 1910 שבה נוסדה דגניה א', אֵּם הקבוצות, והחל מסע עתיר מחלוקות שבו הקבוצות הקטנות והאינטימיות איבדו את מקומן וחשיבותן לקבוצה הגדולה, להלן הקיבוץ, והראשון היה עין חרוד שהוקם ב-1921. לאחר פרישות ופילוגים, הוקמו הקיבוץ המאוחד וגם הקיבוץ הארצי, הדתי ואחרים.

לזכותן של התנועות האלה ייאמר שהן רצו להינתק ממציאות חברתית עגומה שהצטיירה היטב ב"ספר הקבּצנים" שפרסם מנדלי מוכר ספרים ב-1869, ובה המום – ולא העבודה – מפרנס את בעליו, כפי שמעיד גיבור הרומן פישקה החיגר על עצמו: "שאני משמש לכנופיה של קבצנים מה שהדוב לצוענים. הם מוליכים אותי כדי להראות מומי בקהל ולעשות בי סחורה". הערבית המדוברת שיש לה מכמנים לשוניים בלי סוף, נטלה את השורש שחד בערבית (וממנו שְׁחַאדה, קיבוץ נדבות), ועל מי שמעמיד פני מסכן ועני אומרים מילולית: קטַע את ידו ומקבץ איתה נדבות.

רעיון הקיבוץ והמיון לקבוצות רווח בתחומים שונים, ולמקרה שלא הייתם בהקבּצה א' בשיעורי חשבון, נספר לכם שאחד מהם הוא תורת הקבוצות במתמטיקה, העוסקת במושג הקבוצה, שהיא אוסף מופשט של איברים שונים זה מזה. חשבו על שתי קבוצות (של אנשים, מספרים, פרחים ומה שתרצו) שלכל אחת מהן יש מאפיינים משלה – אבל, יש כאלה שנמצאים בחיתוך של שתי הקבוצות, והם יכולים למשל להיות גם מספרים זוגיים וגם גדולים מ-10. התרשים יבהיר הכל. כדי להביא אותו כאן, העתקנו את התמונה לקובץ, אולי המילה השגורה ביותר במחשבאות. ולמרות זאת, לייצוגה של פקודת "שמור קובץ" היא נזקקת לצלמית ישנה-עתיקה (משהו כמו ארבעים שנה) של דיסקט, אשר רוב המשתמשים במחשב לא זכו לראותו בעיניהם! ועוד פריט בניחוח נוסטלגיה: המילה האנגלית file לקובץ נגזרת מ-filum, חוט בלטינית, מפני שבעבר היו מאגדים את כל הדפים באמצעות חוט שמושחל בהם. ואם כבר נוסטלגיה, אז הביטוי "לסגור את הקובץ" מהדהד ימים פרה-היסטוריים ממש (לפני חמישים שנה בערך) שבהם, אחרי שהכינו עמוד לדפוס, למשל עמוד של עיתון, היו סוגרים - ממש ביד, באמצעות מפתח מיוחד - את מסגרת הברזל של העמוד, הפוֹרְמה, כדי שהשורות היצוקות עופרת לא "ירקדו" בזמן ההדפסה.

אם הגעתם בקריאה עד כאן, כנראה אתם גרופי'ס של ענייני לשון, כמובן מן המילה האנגלית group, שהחלה את ההיסטוריה שלה דווקא בצד האומנותי, כאוסף או קבוצה של עצמים שיוצרים הרמוניה בעיצוב או בציור. קבוצת העוקבים מן הצד אחרי שחקני שחמט או קלפים, וגם נותנים עצות בלי שהתבקשו לכך, נקראים קיבִּיצֶערים, מילה מיידיש שחדרה גם לאנגלית. לא ברור אם בכלל יש קשר לקובץ העברי שלנו, ויש מי שקושר אותה לציפור ששמה בגרמנית Kiebitz, מפני שאליבא דפייסבוק, על פי מסורת עממית גרמנית היא נוטה להתערב בכל דבר ולהציץ מעבר לכתף. במועדון השחמט המיתולוגי "לאסקר" ברחוב הירקון בתל אביב, היה שלט שהזהיר את הקיביצערים: "קבֵּץ בדממה".