אינתיפאדה בבית התפוצות

זה אולי לא כל-כך מתאים לימים אלה – בעצם, לכל הימים – אבל "רגע" זה יהיה נפיץ משהו, וההד שלו אפשר מאוד שיָפוּץ לכל עבר.

השורש המעניין אותנו הוא נפץ, וכפי שמעיר המילון ישנם כמה פעלים שצלילם דומה וגם משמעותם קרובה, ביניהם פצץ, נפץ וגם פּוּץ שעניינו מה שהתפזר ונפוץ לכל עבר. כיוון שהשימוש בו נפוץ מאוד, נתחיל דווקא בו: "הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר וּמִגְדָל וְראֹשׁוֹ בַשָמַיִם וְנַעֲשֶה לָנוּ שֵׁׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵׁי כָל הָאָרֶץ" אמרו בוני מגדל בבל, והתשובה האלוהית ניתנה מייד: "וַיָפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָם עַל פְּנֵׁי כָל הָאָרֶץ". נְפוּצָה – מילה לא נפוֹצה - הוא עם שנתפזר בגלות. "וְקָרֵׁב פְּזוּרֵׁינוּ מִבֵׁין הַגּוֹיִים וּנְפוּצותֵׁינוּ כַנֵׁס מִיַרְכְתֵׁי אָרֶץ" נאמר בתפילה, מילים שהיו לשיר עממי, ועל כן לא ייפלא שהבית שהוקם כדי לשמר את אוצרות העם היהודי ופזורותיו נקרא "בית התפוצות". עוד מן התפילה: בעת פתיחת ארון הקודש והוצאת ספרי התורה, שרים את הפסוק מספר במדבר: "וַיְהִי בִנְסֹעַ הָאָרֹן וַיאֹמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיָך וְיָנֻסוּ מְשַנְאֶיָך מִפָּנֶיָך". הסלנג הצה"לי לקח את השורש ויצר את המילה הַנְּפָצָה, הפצת מידע בצורת שמועה, לרוב בעל חשיבות גבוהה, ללא מקור סימוכין אמין.

חוזרים למקור שעניינו פיצוץ ופיזור, ומגלים שגם בערבית קיים שורש דומה פאצ' – ואיפה אנחנו מוצאים אותו? במקום הכי "מתאים", המילה אינתיפאדה (אינתיפאצ'ה בתעתיק מדוייק), שפירושה זעזוע, ניעור חזק. המילון מעיר על השורש העברי פוץ: "בערבית משורש פאצ', וקרובים אליו בצלצולם ובהוראתם השורש פצץ ונפץ, בין שזו קרבה מקורית ובין שנתקרבו מפני דמיונם החיצוני".

מכאן אנחנו נִפנים לפרק בזהירות מרכיב נפיץ בדיון וההקשר הוא שגם השורש נפץ משמש כדי לתאר התפזרות, "נָפַץ העם, כמו פָּצוּ, נתפזרו על פני כל המקום". אבל, עוד לפני שנעסוק בפצצות ומה שיש בהן, יש להעיר כי השימוש המקורי בשורש היה דווקא כדי לציין דברים שמכים בהם ומנפצים אותם ולאו דווקא כדי לשבור אותם. בתעשיית האריגים הקדומה היה שלב שבו היכו, ניפצו, את סיבי הצמחים שמהם הוכן האריג, כגון פשתן וצמר, כדי לנקותם מפסולת: "כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש, גזז וליבֵׁן וניפץ וטווה וארג" נאמר במסכת ברכות. ולאיפה התגלגלה המילה? לשורש דומה, באותה משמעות, נפט – ומכאן מנפטות הכותנה: "הדש והכותש והנופֵׁט מלאכה אחת הן" נאמר בגמרא. מנפטה היא המכונה שמבצעת את העבודה וגם המקום שבו היא מתקיימת. את המנפטה המודרנית המציא איליי ויטני ב-1793 והיא הרחיבה מאוד את ייצור הכותנה בארצות הברית וגם את הביקוש לעבדים.

מעניין, שבערבית, אותו שורש, נבצ', משמש כדי לציין גם את דופק הלב, פעימה, וגם את ניפוט הכותנה.

את הפצצה (שוב, משורש קרוב) השארנו לסוף בגלל חומר הנפץ שבה, ואיתה את גיבור הספרים של הסופר הגרמני קארל מאי – שכתב במאה ה-19 מערבונים עתירי-פופולאריות, עוד לפני הפעם הראשונה והיחידה שבה ביקר בארצות הברית, וגם אז רק במדינת ניו יורק שבמזרח – שגיבוריהם וִינֶטוּ הפרא האציל האינדיאני וידידו יד הנפץ, ובאנגלית Old Shatterhand. שמו מעיד על יכולתו המפוצצת, ונאמר עליו שהוא מסוגל לחסל את אויביו במכת-אגרוף אחת. ובאגף הלועזית, יש לנו הסבר שהוא ממש פיצוץ! explosion ודומותיה היא חומר נפץ בשפות זרות, והמקור ממש מעניין: צירוף של ex (החוצה) + plaudere, ואם זה נשמע לכם דומה ל-applaud, למחוא כף, אתם צודקים. במקור, זה ביטוי מעולם התיאטרון שפירושו, בעקבות הנוהג בתיאטרון היווני, להאיץ בשחקן שעל הבמה במחיאות כפיים, לעתים אפילו לגרש אותו ממנה. עם הזמן, המובן שמר על "החוצה" אבל במשמעות של משהו מתפוצץ, מפזר, הרסני. ממש פצצה.