אז מה נשמע?

מפה לשם גונבה לאוזנַי שמועה שיש לא מעט מה לאמר ולהשמיע על השורש שמע. נצא לדרך, וזכרו נא כי "דִּבְרֵי חֲכָמִּים בְנַחַת נִּשְמָעִּים".

שמע, וכמוהו שורש דומה בלשונות האיזור, פירושו פשוט מה שקולטת האוזן. אך כפי שנראה (ונשמע), ההשמעה והשמיעה חורגות מעבר לפעולה הפיזית של אחד מחמשת החושים שלנו. ראוי מאוד לפתוח בהבחנה שבין שמיעה פשוטה וטכנית לבין הקשבה, וגם בין שמיעה להאזנה, שמזכירה לנו את תפקידן של האוזניים. מן השורש הזה גם המואזין שקורא מצריח המסגד חמש פעמים ביום למאמינים המוסלמים לתפילה, והטקסט שהוא מכריז נקרא אַדָ'אן, קרוב כמובן לאֻדֻ'ן, אוזן בערבית.

בספר דברים, משה פונה למרום: "הַאֲזִּינוּ הַשָמַיִּם וַאֲדַבֵרָה וְתִּשְמַע הָאָרֶץ אִּמְרֵי פִּי", ואז הוא משמיע את דברו, שירת "האזינו". לא אחת, השומע נדרש לעשות מעשה, וכך החכם פונה לבן עם המלצה חמה: "שְמַע בְנִּי מוּסַר אָבִּיָך וְאַל תִּטֹּש תוֹרַת אִּמֶךָ". וכמובן תמצוּת המסר בפסוק המוכר כל-כך, שחורג הרבה מעבר לשמיעה כפשוטה: "שְמַע יִּשְרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. וְאָהַבְתָ אֵת אֲדֹּנָי אֱלֹהֶיָך בְכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְךָ וּבְכָל מְאֹּדֶָך". פרט מעניין: בספר התורה, האותיות עי"ן של "שמע" ודל"ת של "אחד" מוגדלות, וכך גם בסידורים רבים. לפי התלמוד הבבלי, חשוב להאריך ולדייק בהגיית המילה "אחד", בעיקר באות דל"ת, כדי שלא ישתמע שאלוהֵי ישראל הוא אלוהים אחר, בעקבות החלפת האות דל"ת ברי"ש. כך גם המובן הנגזר מן השורש, ומדבר על בני ישראל "וְלאֹּ שָמְעוּ אֶל מֹּשֶה מִּקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹּדָה קָשָה"; וזוהי משמַעַת שיש בה הרבה יותר מאשר שמיעה, האזנה, למישהו, ומי שחורג ממנה אפשר מאוד שיוזמן לשימוע. מן העבר השני, אפשר מאוד שלדברים שהושמעו ביניהם יש משמעות מיוחדת, מעבר למה שמשתמע מהם כפשוטם.

קפיצת-דרך גדולה מאוד, אבל הסביבה הלשונית והרוחנית דומה, ב"שיר נוּגֶה" מאת רחל המשוררת: "הֲתִּשְמַע קוֹלִּי, רְחוֹקִּי שֶלִּי, / הֲתִּשְמַע קוֹלִּי, בַאֲשֶר הִּנְָך / קוֹל קוֹרֵא בְעֹּז, קוֹל בוֹכֶה בִּדְמִּי / וּמֵעַל לַזְמַן מְצַוֶּה בְרָכָה?" אכן, "קוֹל בְרָמָה נִּשְמָע נְהִּי בְכִּי תַמְרוּרִּים רָחֵל מְבַכָה עַל בָנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִּנָחֵם עַל בָנֶיהָ כִּי אֵינֶנוּ" בספר ירמיהו. על לאה ויעקב במקרא מסופר, "וַתַהַר עוֹד וַתֵלֶד בֵן וַתאֹּמֶר כִּי שָמַע יְהוָה כִּי שְנוּאָה אָנֹּכִּי וַיִּתֶן לִּי גַם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְמוֹ שִּמְעוֹן". מן השמועה שמענו (ואולי הפיץ אותה רב-סרן שמועתי?) כי למכשיר walkman ניסו להדביק את השם שמעון, אבל השם לא נקלט וגם המכשיר נעלם מן העולם לטובת יורשיו הטובים והמתוחכמים ממנו. כך, על כל פנים, מדווחים לנו מן התַשְמוֹעַ, ולמי שאינו שומע צה"לית שוטפת, נאמר שאֵלו חיילים המוצבים בלילה מחוץ למוצב כדי לזהות מבעוד מועד תנועת אוייב ולהתריע עליה.

בהזדמנות אחרת כבר נכתב כאן כי הפועל הלטיני audire, לשמוע (שבא מ-auricula, אוזן, וממנה בין היתר ear, אוזן באנגלית), התגלגל למילים לועזיות שונות, ובכללו אודיו-ויז'ואל (אור קולי) וגם אוֹדִּישְן, שהוא שימוּע שעורכים לאומנים, בדרך כלל באודיטוריום. אפילו המכונית Audi נקראת כך כי יסד את החברה August Horch, שומע בגרמנית. האמת, "אאודי" נשמע שם הרבה יותר טוב למכונית מ"שמעון-הורש".

להשומע ינעם, ולוואי ולא תצילֶנה שתי אוזניו.