נוכחות חובה

"אז במצב הנוכחי / כשלא הכל הכי-הכי" – שרו פעם חברי "ניקוי ראש", מילים אקטואליות תמיד – ודווקא במצב הנוכחי נעסוק כאן בשורש נכח, וניווכח שיש לו שתי משמעויות עיקריות: הראשונה, כמו במיסדר נוכחות, עניינה במי שנמצא במקום כלשהו. והשנייה, אם נראה את הדברים בצורה נכוחה, היא מה שישר ונכון.

לנוכח הצורך להקדיש מקום לשתי המשמעויות, נתחיל דווקא בשנייה: "וַיַעַשׂ מֹשֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְּהוָּה אֹתוֹ כֵּן עָּשָּׂה... וַיָּשֶׁׂם אֶׁת הַמְּנֹרָּה בְּאֹהֶׁל מוֹעֵּד נֹכַח הַשֻּׁלְּחָּן עַל יֶׁרְֶׁך הַמִשְּכָּן נֶׁגְּבָּה". ועוד שני נוכחים, גם כאן במשמעות זו, בשושן הבירה: "וַתִלְּבַש אֶׁסְּתֵּר מַלְּכות וַתַעֲמֹד בַחֲצַר בֵּית הַמֶׁלְֶׁך הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶׁלְֶׁך וְּהַמֶׁלְֶׁך יוֹשֵּב עַל כִסֵּא מַלְּכותוֹ בְּבֵּית הַמַלְּכות נֹכַח פֶׁתַח הַבָּיִת". דברים נכוחים בהחלט, ישרים ונכונים.

העובדה שיש מילה תנ"כית שמציגה מה שעומד מול דבר אחר, עומד נכחו, קרצה למחדשי המונחים העבריים מתחום החשבון וההנדסה בימי הביניים. הם קבעו את נְּכוֹחִי כמילה עברית למה שאנו מכירים היום קווים מקבילים. כך מנסח זאת בצורה יפה כל-כך אברהם בר-חייא שפעל בספרד במחצית הראשונה של המאה ה-12: "והקווים הנכוחיים הם קווים שיהיה המרחק ביניהם שווה ושמור במשיכתן ואין אחד מהם פוגש את חברו בהילוכו, ואלו היית מוליך אותם לאין סוף, והקווים אשר אינם נכוחיים הם קווים שאין המרחק ביניהם שמור לעולם, אבל אותו המרחק מצד אחד נוסף לעולם בהליכתו ומצד שני הוא נגרע עד שהם נדבקים".

את הפסוק מספר ישעיהו "יָּבוֹא שָּלוֹם יָּנוחו עַל מִשְּכְּבוֹתָּם הֹלְֵּך נְּכֹחוֹ" נהוג לומר בטקס אזכרה לנפטר, צדיק שהלך נכוחו, בדרך הישר. ומי אומר את הדברים? מי שנָּכְּחו בבית-העלמין, כלומר הנוכְּחים בטקס האזכרה, וזה כבר מן המשמעות השנייה של השורש נכח, זו של היות מישהו נמצא במקום. באופן טבעי, הדקדוק אימץ את המונח נוכַח (בריבוי: נוכָּחים ונוכָּחות) והוא כינוי לגוף שני, אתה/את ואתם/אתן. בדומה, זה שאינו נוכח הוא נסתר, גוף שלישי. ואילו גוף ראשון, אני, מכונה מְּדַבֵּר. וכדי לבלבל מעט, נוכָּח (בניקוד שונה מעט) פירושו משוכנע, ומי שקורא את המובאות המתאימות נוכָּח בצדקת הדבר.

גם האקדמיה ללשון תרמה להנכחת השורש והשימוש בו, בכותבה שהמַנְּכִיחַ הופך דבר מה לנוֹכֵּחַ, מבליט ונותן ביטוי לדבר מה, כגון דמות, קבוצה חברתית או רעיון ספרותי.

היותם של אנשים נוכחים לא תמיד מקנה להם את מלוא הזכויות, וכאלה הם נפקדים-נוכחים, כינוי (שאינו מופיע בחוק) לפלסטינים אשר עזבו, ברחו או גורשו מבתיהם במלחמת העצמאות ורכושם הופקע מהם מכוח חוק נכסי נפקדים, אך נותרו כעקורים בתחומי מדינת ישראל או שחזרו אליה במועד מאוחר יותר. הם נפקדים מבחינת החוק, אך למעשה נוכחים במדינה.

את הנוכחים, הנמצאים, אלה שהשפה העברית "אימצה" כדי לאפיין גוף שני – לקחו גם לשונות אחרות לצורך דקדוקי, אבל שם זה התגלגל לזמן הווה, present בצורות שונות. המילה מורכבת מהמילים הלטיניות prae (לפני מישהו או משהו) + esse, הפועל להיות. נוכח הוא מי שנמצא שם. לימים, נספחו לכך משמעויות שונות, מ-omnipresent, מי שנמצא ונוכח בכל – ועד present שהיא מתנה המובאת לאזור ה-presence, הנוכחות, וגם הפרזנטציה שמנכיחה את נושא המצגת.