הנספח לקה בפסוריאזיס

האם גם אתם חשים שהסיפוח זוחל בין המילים ומבקש שנעסוק בשורש ספח? המשמעות ברורה ומוכרת, וכך גם המילים הנגזרות ממנו שעניינן מה שנוסף לדבר העיקרי: הסֶפח בתעודת-הזהות; וגם הנספח המכהן בשגרירות לצד הדיפלומט הבכיר; וכמובן הנספחים בכל הסכם וחוזה, וגם אלה המצורפים למכתב כצרופוּת שזכו למעמד מכובד ולהודעה על "מסמך מצורף".

גם חומרים עשויים לספוֹח חומרים אחרים (דומה, אבל לא זהה לספיגה): גרגרי פחם פעיל סופחים גאזים ולכן הם נמצאים בסנָּן, הפילטר של מסיכת-אב"כ, וגם בתרופות שמטפלות למשל בגאזים במערכת העיכול.

פעם, משמעויות הסיפוח הסתכמו במובנים אלה, ובצו-סיפוח שהיה מקבל חייל לבסיס כלשהו, מה שאיפשר ל"גששים" את תשובת המחץ לחייל שהתייצב ביחידה חדשה: "סֻפחתָּ!" כשהפוליטיקה נספחה לכל צעד בחיינו, הסיפוח היה למשהו אחר לגמרי, ולחוקים שהוצעו בכנסת ניתן השם "החלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון/ רמת הגולן". הצד השני במפה הפוליטית ראה את אלה כ"סיפוח זוחל" שיש לעוצרו או לפחות להאט מאוד את התקדמותו.

מן המקורות הגיע אלינו הציווי על שנת-שבתון לאדמה: "את ספיח קצירָך לאֹ תקצוֹר ואֶת ענבי נזירֶָך לאֹ תבצֹר שנת שבָּתוֹן יהיֶה לָּאָּרֶץ". לימים, הנביא ישעיהו אמר למלך חזקיהו: "וזֶה לָך הָּאוֹת אָּכוֹל השָּנָּה סָּפיח וּבשָּנָּה השנית סָּחיש וּבשָּנָּה השלישית זרעוּ וקצרוּ ונטעוּ כרָּמים ואכלוּ פריָּם", והיה מי שפירש זאת שלבני ישראל לא יחסר אוכל למרות המצור הממושך של סנחריב מלך אשור. מן הצמחים אנחנו עוברים לאנשים, ואלה, מה לעשות, לעתים גם חולים במחלות, שאחת מהן היא ספחת המזוהה עם מחלת-העור פסוריאזיס, וגם היא מהתנ"ך: "אָּדָּם כי יהיֶה בעוֹר בשָּרוֹ שאת אוֹ ספחת אוֹ בהֶרֶת והָּיָּה בעוֹר בשָּרוֹ לנֶגע צָּרָּעת". בהשאלה, זו צרה הנטפלת למישהו וקשה להיפטר ממנה. "ספחת מי? ספחת מי? / נסי, מפלצת ממולחת" כתב נתן אלתרמן ב"שיר המריבה".

זיהוי מחלות מודרניות עם כאלה המופיעות במקרא הוא לעתים בעייתי, וכך הדבר גם לגבי ספחת וצרעת. מדובר בלי ספק במשהו לא-נעים, מה שאיפשר לתלמוד לומר "קָּשים גרים לישרָּאל כספחת". ומדוע? לפי רש"י, "שאוחזין מעשיהם הראשונים, ולומדים ישראל מהם, או סומכין עליהם באיסור והיתר". "ויקו למשפָּט - והנה משפָּח" אומר הנביא ישעיהו על ההדרדרות המוסרית, ויש מי שפירשו שהדבר נאמר על מי ששיפחו-סיפחו לעצמם נחלות של עניים.

מי שחיבר בין כל המילים הוא לא אחר מאשר חיים נחמן ביאליק, אשר כתב כך ביצירתו "ספיח": "נמאס ונבזה אני בעיניהם... כמו אסוּפי מן הּשוק הנני וכמו נספח הנני על בית יעקב, ואני קשה להם כספחת". החוקרת פרופ' זיווה שמיר כותבת על "רמז לזרותו של הילד בתוך משפחתו ו'בני עמו', וכן רמז להתנכרותם של הקרובים כלפיו, כלפי הילד היתום, השובב וקשה-העורף, שנוכחותו נכפתה עליהם בעל כורחם".

הרצון לספח קיים גם בעמים אחרים, ושם "עטפו" זאת באידאולוגיה של הבאת האור לעמים חשוכים. שפתם מגוונת יותר מהעברית בתחום זה: להם, יש מסמכים נספחים שהם attached, ומאותו שורש גם ה-éattach בשגרירות. ויש להם גם annexation שהוא סיפוח של טריטוריה כמו שארה"ב סיפחה את טקסס ב-1845 – אבל annex יכול להיות גם אגף בבניין. ומי מומחה בסיפוח כמו הגרמנים אשר במרץ 1938 סיפחו את אוסטריה – ואפילו נוצר מונח שהשתרש מאז, Anschluss , סיפוח – והמשיכו עם סיפוח חבל הסודֶטים בספטמבר של אותה שנה, בוועידת מינכן.

והנספח שלנו, יפה ששאלתם, טיפל בספחת, פסוריאזיס – מן המילה היוונית psora שפירושה גירוד או עקצוץ – וזכה מחבריו לצ'פחָּה של ספיחֶס על עורפו, שאין לה קשר מילולי לשורש ספח.