ה"רגע" שאחרי - ולפני

"פִּילִּי, פִּיל! קוֹרֵאת לוֹ אִּמָּא, / רוּץ אֵלַי! צְעַד קָּדִּימָּה! // וּפִּילוֹנִּי לאֹ יִּזְכֹר / אֵי פָּנִּים וְאֵי אָּחוֹר" כתב והלחין מרדכי זעירא על פיל-פילון, כי "רַק אֶתְמוֹל נוֹלַד הַפִּיל, / וְלָּלֶכֶת לאֹ רָּגִּיל". לעזרתו יבוא ה"רגע" אשר יבחן, פנים ואחור, את הביטויים האלה, שלא רק בעברית מנחה אותם ההיגיון כי אחורי קרוב מילולית ועניינית לאחרי, וקדימה הוא עניין של הפנמה.

כשוחרי קדמה נפתח במה שקדימה, לפנים. לפני המון גליונות (וזה היה דווקא בעבר!) נכתב כאן שמעמדם החשוב של הפנים הקנה להם חשיבות גם בשפה. ללכת פנימה (במקור: פָּנִּימה) פירושו בכיוון שהפנים מכוונות אליו, כלומר קדימה. לכן, רק הגיוני הוא שכל מה שקדימה הוא לפנינו, לנגד פנינו, ואחת היא אם המדובר במה שמוחשי ועומד מולנו, או באירוע שעתיד להתרחש. באנגלית, ולא רק בה, היגיון דומה: על מה שמצפה לנו ייאמר שהוא facing us . שאלה: האם אנחנו עומדים בִּפני הכרעה היסטורית – או לִּפְני הכרעה כזו? האקדמיה ללשון נתנה דעתה לשני השימושים: "מילות היחס לפני ובפני קרובות זו לזו, ובהקשרים מסויימים קשה להכריע איזו מהן מתאימה יותר". בחלק מן המקרים השימוש ברור: לציון קדימות בזמן או במקום ייאמר תמיד לִּפְנֵי, כגון לפני שבוע, ולא בִּפְנֵי. לעומת זאת, כדי לציין נוכחות ייאמר בפני, כגון "מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו, וכולו שלא בפניו".

בלועזית, אלה שבאים לפני ואחרי בזמן ובמקום, נזקקים לתחיליות: לשונות המערב אימצו את התחילית pre ודומותיה הצורה הלטינית pro ,per ,prae ואחרות – כדי לציין מה שקוֹדֵם והיה לפָּנים. מכאן רבות מן המילים המתחילות בהן: כזו היא הפרה-היסטוריה שקדמה להיסטוריה הכתובה; וגם הפרוסטטה, בלוטת הערמונית, ומילולית האיבר שעומד לפני שלפוחית השתן (מן הלטינית stare שממנה מילים רבות המעידות על עמידה ויציבות כמו state ו-stand); ואם לא כתבנו את הדברים הללו בשירה אלא בפרוזה, הרי זה מפני שגם פרוזה היא קיצור של prosa oratio , דיבור קדימה, ישיר, בלי קישוטי חריזה. כצפוי, גם לעברית חדרו מילים שזה הבסיס לקיומן, כגון פרוזדור שמקורה ביוונית prostas שהוא מסדרון, מבואה לבית, מרפסת קדמית.

פנים ואחור שימשו את הקדמונים: "וַהֲסִּרֹתִּי אֶת כַפִּי וְרָּאִּיתָּ אֶת אֲחֹרָּי וּפָּנַי לאֹ יֵרָּאוּ" אומר אלוהים למשה, ומעט קודם נאמר שם: "לאֹ תוּכַל לִּרְאֹת אֶת פָּנָּי כִּי לאֹ יִּרְאַנִּי הָּאָּדָּם וָּחָּי". הפרשנים חיברו בין חלקי הגוף, זה שאפשר וזה שאסור לראות, ועליהם אומר אחד מהם: על שאלת וַיאֹמַר "הַרְאֵנִּי נָּא אֶת כְבֹדֶָך" השיב לו הקב"ה לא תוכל לראות את פני.

הדברים שקשורים לאחרי נכרכים בלועזית בתחילית השכיחה מאוד post. מכאן פוסט טראומה וגם post factum , אחרי מעשה, וגם post meridiem או בקיצור pm, אחרי הצהריים, פוסט דוקטורט ואחרים. ל-post זה אין קשר לשירות הדואר, וגם לא לעמוד עץ כגון זה שבדלת. post של אחרי הוא מן השורש הלשוני שממנו נוצרה התחילית apo ביוונית ובלטינית ab שבאות במילים שמצביעות על ריחוק, ניתוק: ממנה האנגלית off; ומכאן אבסולוטי שהוא צירוף של ab ניתוק + solvere, לשחרר, לפתור; אבסורד הוא צירוף עם שורש שפירושו קול, צליל; והביטוי אפוסטריורי – מנוגד לאַפְריורי – הוא צירוף עם post, אחרי. על גבי המילים נגיע כך לאפוקליפסה, שהיא צירוף של היוונית apo עם kalyptein, לכסות, להסתיר.

את הקשר בין אחוֹרי לאַחֲרי מסכמת האקדמיה ללשון: אחרי מציינת זמן המאוחר לזמן אחר, כגון "אחר הצהריים", או מיקום של דבר ביחס לדבר אחר, כגון "רדף אחר משהו". לעומת זאת, מילת היחס מֵאֲחוֹרֵי מציינת בלשוננו כיום רק מקום ובעיקר מקום פיזי, כגון "התחבאו מאחורי ברוש גבוה".