על שוטרים ובנקאים

ב"רגע" זה אנחנו חייבים לפרוע כמה שטרות שעליהם התחייבנו, או לפחות לבחון את המילה שְׁטָר ונגזרותיה. מקורה ומובנה הם תעודה, מסמך כתוב, וכך הדבר גם בלשונות שמהן שאבה העברית וכאלה שהשפיעה עליהן. בארמית היא שִׁטְׁרָא, מסמך, וגם הפועל בערבית שַׂטַׂרַׂ, כתב, נגזר משורש זה, וגם המילה שַׂטַׂר, שורה כתובה, שמקורה ארמי.

שטרות רבים משמשים אותנו – ביניהם: שטר-חוב, שטר-שחרור, שטר-כסף – ולכולם אופי דומה: אלה מסמכים שמאחוריהם התחייבות משפטית או אחרת. הם מוזכרים (רק מטאפורית?) גם בתפילה הנאמרת בימי תענית ובעשרת ימי תשובה: "אָבִׁינוּ מַׂלְׁכֵּנוּ מְׁחוֹק בְׁרַׂחֲמֶיָך הָרַׂבִׁים כָל־שִׁטְׁרֵּי חוֹבוֹתֵּינו". עד כדי כך היו השטרות מרכזיים במהלך החיים, שבימי בית שני, ספירת השנים נקראה "מניין השטרות", ועל מועדו של אירוע מסויים צויין שהתרחש "שנת תפ"ט ואלף לשטרות, שהיא שנת ק"ט ואלף לחורבן בית שני". למעמד מיוחד זוכים שטרות-כסף (גם שִׁטְׁרֵּי-כסף נכון לשונית) כמו אלה שמנפיק השליט או הבנק המרכזי, ושטר-מִׁקְׁנָה המאשר קנייה של נכס. כל-כך רבים השטרות, עד שפקודת השטרות שנחקקה ב-1929 ועימה כל הנושא של דיני שטרות, מעסיקים מאוד את הסטודנטים למשפטים. לכל שטר תפקיד משלו, בין אם זה כדי להוכיח קיומו של חוב, או הסכם רשמי לחכירת קרקע, וכך גם תעודת ארוסין או נישואין שמקבל זוג מתארס או נישא.

כדרכם של הסכמים והתחייבויות, ראוי מאוד לכבד אותם, אבל יש לדאוג שאכן יכובדו. היום קוראים להם מוסדות אכיפת החוק, ובספר "דברים" הונחו היסודות למערכת זו: "שֹׁפְׁטִׁים וְׁשֹׁטְׁרִׁים תִׁתֶן לְָׁך בְׁכָל שְׁעָרֶיָך אֲשֶר יְׁהוָה אֱלֹהֶיָך נֹׁתֵּן לְָׁך לִׁשְׁבָטֶיָך וְׁשָפְׁטוּ אֶת הָעָם מִׁשְׁפַׂט צֶדֶק". זו התיאוריה, ומה היישום בחיים האמיתיים? רש"י פורט את הצדדים המעשיים: "שופטים ושוטרים. שוֹפְׁטִׁים – דַׂיָנִׁים הַׂפוֹסְׁקִׁים אֶת הַׂדִׁין, וְׁשוֹטְׁרִׁים – הָרוֹדִׁין אֶת הָעָם אַׂחַׂר מִׁצְׁוָתָם (שֶמַׂכִׁין וְׁכוֹפְׁתִׁין) בְׁמַׂקֵּל וּבִׁרְׁצוּעָה עַׂד שֶיְׁקַׂבֵּל עָלָיו אֶת דִׁין הַּׁׂשוֹפֵּט". וגם הרמב"ם מעשי וחד מאוד בעניין: "ומעמידין מאחורי כל מערכה ומערכה שוטרים חזקים ועזים". נסכם נקודה זו בכך שתפקידם של השוטרים, אז והיום, הוא מוגדר מאוד אבל גם מאוד לא פשוט לביצוע.

אליעזר בן-יהודה לקח את המילה הקיימת מִׁשְׁטָר – סדר, פעולה של שררה, כתב או רשימה וגם הוצאה לפועל של פסק דין של השלטון, עונש – וממנה ביחד עם המילה המקראית שוטר, יצר את המילה מִׁשְׁטָרָה, "שלטון השוטרים וקיבוץ כל השוטרים ביחד... משתמש במילה זו כל הציבור המדבר עברית בארץ-ישראל, וכבר השתמשו בה גם הסופרים וגם בבתי-חיזיון" כפי שהוא כותב במילונו על יציר-ידיו הלשוני. וכך, המשטר מפעיל את המשטרה שמעסיקה את השוטרים, והללו שוטרים (הפועל קיים במילון, אך אין משתמשים בו) כלומר מענישים, רודים ומייסרים.

גם אם נעלמה לה הפרקטיקה שנהגה פעם "אם לא תאכל, יבוא שוטר", קשה לומר שלשוטרים יש שפע רב מדי של שמות-חיבה. לכל היותר, כינויים שממעיטים-בערכם עד גסים. באנגלית הם cops – שתורגם לעברית כ"כפתורים" בסיפורי דיימון ראניון, למרות שאין קשר לכפתורים ולחומר שממנו הם עשויים, copper, נחושת, אלא דווקא לפועל to cop , לתפוס, לעצור, לאסור. עם החלפת הצבע של מדי השוטרים בישראל מכחול לשחור, קצת דהה החיבור ל"בלוז לכחולי המדים" (ו"המשטרה הכחולה" להבדיל ממשמר הגבול הירוק), התחכמות נאה שמקורה בתרגום השם של סדרת הטלוויזיה האמריקאית Hill Street Blues . המשטרה, police לצורותיה השונות בשלל שפות, שאבה את שמה מן ה-polis, העיר היוונית הממושטרת, דרך המובן של מדיניות ונהלים policy – אבל המסמך הידוע כפוליסת ביטוח (באנגלית גם הוא policy) קיבל את שמו ממקור אחר ושונה, poliza באיטלקית.