די דיינו, די דיינו

כבר כתבנו כאן – יותר מדי? אולי די והותר? – על מילים רבות, ולמרות שהיה לכך די זמן, טרם נפנינו לעסוק במילה הקצרה והשימושית כל-כך: דַּי.

על מקורה מעיר מילון בן-יהודה: לא עמדו החכמים על מקורה של מילה זו ומשמעותה העיקרית... כי העיקר הוא כדו, כדי, כדאי, ונפלה ה[אות] כף מרוב שימוש בו". חוקר המילים קליין קושר אותה לכמה מלשונות האיזור במובנים דומים לשימושים בעברית, ביניהם כְּדַּי וגם כְּדַּאי שייאמרו על משהו שהוא כמו, או בעל ערך, ומכאן הכדאיות שלו. ויש אפילו ניסיון, בצד רבים אחרים, לפרש את שדי, אחד משמות הקב"ה, כשֶׁדַּי, זה שאלוהותו מספיקה, יש בה די לכל הברואים.

אנחנו נלך לשימושי-לשון ארציים יותר, וכאלה נפגוש לא מעטים, והם מצטרפים כמובן למילה הבסיסית דַּי, במובן של חדל, הרף לך. היא מצלצלת כל כך יפה וקליט, עד ששימשה את הקופירייטרים לדורותיהם, משֵם לתכשיר דוחה יתושים – ועד לסיסמה המיתולוגית של הסתדרות הציונים הכלליים מ-1951 "מספיק ודי בשלטון מפאי". המילה די בצורתה הבסיסית נשמרה גם בהטיות שונות, מן העצה החכמה בספר משלי "דְּבַּש מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶׁךָ פֶׁן תִּשְּבָעֶׁנּוּ וַּהֲקֵאתוֹ", ועד לקטע הקצבי בליל הסדר שהמוטיב החוזר בו הוא "דַּיֵינוּ".

צירופי-הלשון הכוללים את המילה די מכסים מיגוון רחב של אפשרויות. למשל: "וְּאִּם לאֹ תַּגִּיעַּ יָדוֹ דֵי שֶׁה" קובע ספר ויקרא בשאלה מה יעשה אדם שחייב להקריב ואין ידו משגת להביא שֶׁה לקורבן. ומפרש אבן עזרא: "כי היד היא העושה כל מלאכה והיא הקונה, רמז למי שאין לו". בלשוננו היום היינו מחליפים את הביטוי ואומרים: לא תגיע ידו כְּדֵי שֶׁה. אבל גם היום אנחנו אומרים דֵי הצורך, לתת לו די מחסורו ועוד. כְּדֵי משמש גם כדי, למען – הרי לכם שתי ציפורים במכה אחת – לציין כמות או מידה: הוא שתה כדי רבע מכמות המים. "צׇרְּכֵי עַּמְּךָ יִּשְּרָאֵל מְּרוּבִּין וְּדַּעְּתָם קְּצָרָה. יְּהִּי רָצוֹן מִּלְּפָנֶׁיָך ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּתֵן לְּכׇל אֶׁחָד וְּאֶׁחָד כְּדֵי פַּרְּנָסָתוֹ" נאמר במסכת ברכות.

וכמובן, הצירוף המוכר מִּדֵי שנה, מדי פעם, מדי יום, "כִּי מִּדֵי דַּבְּרִּי בוֹ זָכֹר אֶׁזְּכְּרֶׁנּוּ עוֹד". וזה המקום לשרש שיבוש נפוץ: לא מידי יום, אפילו לא בכתיב מלא – כי אין כאן כל קשר לידיים – אלא מדי יום. דומה, שאין זה מאוחר מדי לתקן את הטעות, כדי שהעברית תצא נשכרת (אבל לא בִּכְּדֵי שהעברית תצא נשכרת, כי בכדי פירושו בשיעור שיש בו כדי). ויהורם גאון שר לחרוזיה וללחנה של נעמי שמר "אי - עוד לא אהבתי די / הרוח והשמש על פני / אי - עוד לא אמרתי די / ואם לא, אם לא עכשיו אימתי".

enough is enough יאמר האנגלי שירצה ממש להדגיש "די" בלשונו, והמקור הוא בשורש לשוני שממנו, למשל, genug בגרמנית וגם ביידיש. ל-enough נספחו good enough וגם I had enough שמגלמים את המוטיב די. גם sufficient משמשת בהוראה זו, היפוכו insufficient ומי שמספק את צרכי עצמו הוא self-sufficient . הכל מן הלטינית sufficientem, מתאים, זה שמספק תחליף ראוי. לצרפתית זה התגלגל באמירה מספיק, די: !a suffitç. גם בלשונות אלה, כמו בעברית, המובן של הרף, חדל, מצטרף למשמעויות שעניינן מה שמספיק מבחינה כמותית ואחרת. כך גם בקריאה הנרגזת באיטלקית !basta (שאין לה דבר עם דוכן-השוק, שהיא מילה פרסית-ערבית) שבאה גם היא מלטינית, bastare, שמשמעותה מה שנחוץ, בכמה די, כגון סכום הכסף שנחוץ לקנייה. את הפועל בצורתו זו תמצאו גם בלשונות המדוברות בספרד, בפורטוגזית וגם בלדינו.

ובעניין הזה בדיוק: האם נשארו עוד די מילים לעסוק בהן? דייה לצרה בשעתה.