יוסי לוקח ג'וינט אחרי שיעור יוגה

"רגע" זה מתיימר להוסיף לכם מידע עם ערך מוסף מיוחד על השורש יסף, ועליו נוסיף עוד כמה וכמה מילים לועזיות כולן מאותו עניין. הכל כלול, בעיקר התוספות.

אין הרבה מה להוסיף על מה שאתם כבר יודעים על השורש שממנו התוספות בארוחת הצהריים, המוסף הנילווה לעיתון, תוספי התזונה ואפילו התוספתן בגופנו. בקצרה, כל מה שאינו החלק העיקרי והוא מוּסף לו. כזה הוא מס ערך מוסף המוטל על הערך שהוּסַף למוצר בכל אחד משלבי ייצורו, וכזהו גם הייסוף (המנוגד לפיחות) בשער המטבע, מה שהתוסף לערכו מול מטבעות אחרים. וכזו היא גם תפילת מוסף שנאמרת בשבתות וחגים אחרי תפילת שחרית בכל הימים שבהם היו מקריבים קורבן מוסף בבית המקדש. ולכן כתב המשורר שלמה אבן גבירול: "יוֹסְפִים [מוסיפים, בני ישראל] / שֵׁנִית [בתפילת מוסף] לַעֲמֹד בְמִשְמֶרֶת תְהִלָּתָּם / וְלִפְנֵׁי ה' לִבָּם לִשְפֹךְ וּתְחִנָּתָּם / וְלֶחָּי לְצִיּוֹן יַעֲלוּ / לְהַקְרִיב אֶת קָּרְבְנוֹתָּם / תְמִידִים כְסִדְרָּם וּמוּסָּפִים כְהִלְכָּתָּם".

מן השורש הזה גם שמו של יוסף המקראי, בנם של יעקב ורחל. על פי המקרא שמו ניתן על ידי רחל, שהיתה עקרה שנים רבות, וכשנולד ראתה בו סימן לבן נוסף: "וַתִקְרָּא אֶת שְמוֹ יוֹסֵׁף לֵׁאמֹר יֹסֵׁף ה' לִי בֵׁן אַחֵׁר" (אחריו נולד לה בנימין). פסוק לפני כן נאמר "וַתַהַר וַתֵׁלֶד בֵׁן וַתאֹמֶר אָּסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי". והרשב"ם מאחד בין השניים: "ואם כן תקראהו אסף! יוד של יוסף למה? על שם שנתפללה יוסף ה' לי בן אחר. הרי שֵׁם זה משמש שני אמירות: אָּסַף ויוסף". במקרא, שמור ליוסף תפקיד חשוב בגנאלוגיה של השבטים, צדיק אבל בשר ודם, ואילו באיסלם, יּוסֻף הוא דמות נבואית ואף הוקדשה לו סוּרָּה, פרק בקוראן.

ועכשיו, נפנה ונשאל את בעלי התוספות (כינוי לתלמידי חכמים במאות 12-13 שכתבו הערות לפירושי רש"י ולתלמוד) מה אפשר להוסיף כאן מן הים הכללי, הלועזית. אנחנו מכירים את add באנגלית, להוסיף, וממנה גם adding machine השם שניתן למכונת-החישוב, הרבה לפני ימי המחשב. מכאן גם VAT, מס ערך מוסף, value added tax. ומאותו שורש, בצרפתית הפְנייה למלצר L'addition s'il vous plaît , את החשבון בבקשה. כל אלה מן הלטינית addere, הֶלחם של שתי מילים שהמקבילה העברית שלהן היא לְ, אל + dere לשים, להניח, שקרובה ל-dare, לתת. מכאן גם addendum שהוא למשל פרק שמתוסף בסוף החיבור העיקרי, והוא מוכר יותר (נכון, בעיקר למי שקוראים ספרים ישנים) בריבוי addenda et corrigenda , תוספות ותיקונים, המופיע בסוף הספר.

לשונות אירופיות אחרות, כמו צרפתית, ספרדית ואיטלקית – אבל גם כאן, עם השפעה על האנגלית – לקחו את הפועל הלטיני jungere שפירושו לחבר, וגזרו ממנו פעלים ומילים מעולם החיבור וההצמדה. כך למשל ajouter, להוסיף בצרפתית, aggiungere באיטלקית. ומכאן גם junta בספרדית, כמו החיבור של אנשי הכת השלטת, הכל מן השורש הלשוני שהוליד שורה ארוכה של מילים אחרות כמו junction שהיא צומת, חיבור (תוספת) דרכים; כמו קוֹנְיּונְקְטוּרָּה, צירוף גורמים ומצבים העשוי להשפיע על תוצאות פעולה; כמו yoke באנגלית, העוֹל שבו מצמידים שני בעלי-חיים כדי לשאת בו; ואפילו יוגָּה בסנסקריט, בהשאלה לרתימה או איחוד של הנשמה הפרטית, הג'יווה אטמה, עם הנשמה העילאית, הפרמה אטמה. והאנגלית קיבלה מכאן כמובן את joint אשר לפני שהיה "צינגלה" לעישון סמים, כבר היה מיפרק בגוף וגם חיבור בין שני חלקי עץ או מתכת.

ובנקודה זו, מוטב שלא אוסיף דבר, מטוב ועד רע.