חרפת-רעב

מה דעתכם על סיור קצר שבו נשביע רעבוננו לשורשי המילים?

רעב הוא גם הרצון לאכול וגם מה שסובל ממנו הרָעֵב. את תחושת הרעב – בעיקר למזון, אבל גם לתשומת-לב, לאהבה, לכסף, לכוח – אין צורך להציג ולהסביר, ורק נאמר שגם בכמה מלשונות האיזור קיים השורש הזה באותה משמעות. בערבית למשל, רַעִ'ב נאמר על מי שחומֵד, ובמילה רעבתנות שמקורה בארמית ניכרת עוד יותר הוראה של השורש שעניינה חמדנות ותאווה. המילון מגדיר רעבתן "היה להוט אחר (האוכל) אף מבלי שהיה רעב", ואנחנו היינו אומרים פשוט greedy.

לא רק בלשון ובשימושיה הרעב מלווה את האיזור שלנו והעולם כולו, אלא גם הדבר עצמו, וההיסטוריה המתועדת במקרא מעידה על כך שוב ושוב. שלושת האבות הקדומים, כל אחד בתורו, נאלצו להתמודד עם רעב כבד. "וַיְהִי רָעָב בָאָרֶץ וַיֵרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָם כִי כָבֵד הָרָעָב בָאָרֶץ" נאמר בספר בראשית מייד אחרי הצו האלוהי "לְֶך לְךָ מֵאַרְצְָך וּמִּמוֹלַדְתְךָ וּמִבֵית אָבִיָך". יעקב, האחרון באבות, הגיע בגלל הרעב לארץ מצרים, וצאצאיו "נתקעו" שם ארבע מאות שנה. בין לבין, בנו יוסף, שבכורח הנסיבות ואחיו הרעים הגיע לפניהם למצרים, יצא שמו כפותר החלומות של המלך פרעה, ובהם החלום על שבע פרות "רָעוֹת מַרְאֶה וְדַּקוֹת בָשָר" שסימלו את שבע שנות הרעב, ומאז כל הקריירה של יוסף נבנתה על כך שמצא פתרונות יצירתיים לרעב בארץ מצרים. דורות אחרי זה, בני ישראל שנותקו מסיר הבשר במצרים מתלוננים בפני משה ואהרון: "כִי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַּמִדְבָר הַזֶה לְהָמִית אֶת כָל הַקָּהָל הַזֶה בָרָעָב".

הרעב, כתופעה יסודית וכואבת כל-כך, גם נתן את שמו לשורה של ביטויים במקורותינו, כולם קשים וכואבים: חרפת-רעב, אסופֵי רעב, מזי-רעב, חללי רעב ועוד. מעניין, שתופעה כל כך קיצונית מקבלת את "פתרונה" במוצר הבסיסי ביותר, לחם. כך הביטוי בישעיהו "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִים מְרוּדִים תָבִיא בָיִת כִי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִיתוֹ וּמִבְשָרְָך לאֹ תִתְעַלָם". ועל עֵשיו, שברעבונו הגדול אפילו בז לבכורה, אומר המדרש: "שֶנִתְלַוָּה לוֹ קְלוֹנוֹ שֶל רָעָב, וְאֵין חֶרְפָה אֶלָא רָעָב". הרעב מורגש בעיקר בבטן, אבל רעב אחר מתרכז מתחת לבטן, כפי שאומרת מסכת סנהדרין: "אֵבר קטן יש באדם; משביעו רעב - ומרעיבו שָבע".

קפיצת-דרך ראוותנית מביאה אותנו לרעב בארצות אחרות, והידוע ביותר היה באירלנד בשנים 1846-50, כאשר מזיקים, וגם ניצול אנגלי מחפיר, פגעו במוצר הגידול העיקרי של ארץ זו, תפוחי אדמה. כמיליון איש גוועו ברעב ועוד מיליון אירים היגרו ממנה. Famine fever הוא שם כולל למחלות שפגעו באנשים מזי-הרעב, שגופם המוחלש איבד את יכולת-ההתגוננות. לזכרם, הוקמו אנדרטאות בדבלין בירת אירלנד (בתמונה) וכן בארצות הברית שיש בה קהילה גדולה של מהגרים אירים. כאשר נמלטו לאנגליה במהלך המגיפה, היא נקראה שם Irish fever. זו תופעה ידועה שבה מכנים מחלה בשם הארץ ששונאיה מייחסים אותה לתושביה. עגבת, סיפיליס, כונתה "המחלה הצרפתית" בפי האיטלקים, "המחלה האנגלית" בפי הצרפתים ו"המחלה הפולנית" ברוסיה. Famine היא מן הלטינית fames, רעב, ולכן J'ai faim פירושו בצרפתית אני רעב (מילולית: יש לי רָעָב). בלטינית, affamare פירושו להרעיב, וזו טכניקה שמוכרת גם למי שמטיל מצור על עיר – וגם לשובת-רעב.

את הביטוי הספרותי המפורסם ביותר לרעב נתן הסופר הנורווגי קנוט האמסון (שזכה בפרס נובל, וגם התפרסם כתומך נלהב של גרמניה ושל האידאולוגיה הנאצית, והועמד לדין אחרי המלחמה) בספר "רָעָב" שיצא לאור ב-1890, ספר אוטוביוגרפי למחצה שבו תיאר את הידרדרותו לכמעט שיגעון כתוצאה מחיי עוני ורעב, אחרי שגם כילד הורעב בידי דודו. אחד המבקרים כתב: "הרעב נעשה לו להשקפת עולם. למצב אקזיסטנציאלי".