שליכוּת מסוּּכנת

"יהיו לכך השלכות חמורות", אמר האיש. הס הושלך באולם, ולכולם היה ברור שאת מסקנות הדיון על השורש שלך אי אפשר להשליך כך סתם מאחורי הגֵו. בגלל הוראתו המוכרת של השורש - לזרוק, להטיל - אומרים חוקרי הלשון, המסתמכים גם על מילה דומה בערבית, שהוא נגזר מן השורש הלך. בשליחותכם, נבדוק את השליכוּת והשלכותיה, שמגיעות מן התנ"ך ועד הפסיכואנליזה. השליכו עלינו את יהבכם ונצא לדרך המילים!

משליכים היו במקרא לרוב: "אַל תִּשְׁפְׁכוּ דָם הַשְׁלִּיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶה אֲשֶר בַּמִּדְּׁבָר וְׁיָד אַל תִּשְׁלְׁחוּ בוֹ" אומר ראובן לאֶחיו כדי להציל את יוסף; פרעה, שלא ידע את יוסף, ציווה "כָל הַבֵּן הַיִּּלוֹד הַיְׁאֹרָה תַשְׁלִּיכֻהוּ" ומולו עמד משה מחולל הניסים שאחז במטהו "וַיַשְׁלִּכֵהוּ אַרְׁצָה וַיְׁהִּי לְׁנָחָש". שנים אחרי זה, "וַיִּחַר אַף מֹשֶה וַיַשְׁלְֵך מִּיָדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְׁשַבֵּר אֹתָם תַחַת הָהָר"; מי לנו כדוד המלך בספר תהילים, שתרם תרומה בלתי נשכחת לזֶמר העברי בפייטו "אַל תַשְׁלִּיכֵנִּי לְׁעֵת זִּקְׁנָה כִּכְׁלוֹת כֹחִּי אַל תַעַזְׁבֵנִּי". בנו שלמה-קהלת היה כבר הרבה יותר מעשי, ובמקום לסמוך על הילדים שיזכרו חסד להורים בזקנתם המליץ כך: "עֵת לְׁבַקֵש וְׁעֵת לְׁאַבֵּד עֵת לִּשְׁמוֹר וְׁעֵת לְׁהַשְׁלִּיְך... עֵת לֶאֱהֹב וְׁעֵת לִּשְׁנאֹ עֵת מִּלְׁחָמָה וְׁעֵת שָלוֹם". ועוד פנינה, הפעם של רש"י: "לפי שהגן היאור על משה כשנשלָך לתוכו לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים" [כי המַלקֶה בשתי מכות אלה היה אהרון אחיו].

בטרם תרד עלינו השלֶכת – העלים נופלים בשלכת ומכאן שמה, בדיוק כמו באנגלית fall לעונת הסתיו – נראה להיכן נשלחו-נשלכו הסתעפויות המילה.

בספרות ימי הביניים, המילה השלָכָה שימשה לציון פעולת חיסור בחישובי לוח-השנה והמועדים: "כשתשליך ימי שנת הלבנה שבעה שבעה, אם שנה פשוטה היא יישאר ממנה ארבעה ימים ושמונה שעות ושמונה מאות וששה ושבעים חלקים". לרמב"ם, שכתב את הדברים, זה היה מובן מאוד...

ההשלכה כהשוואה, כהטלה של משהו על אחר, מצאה את דרכה לפסיכולוגיה המודרנית. בפסיכואנליזה, כך אומרת וויקיפדיה היודעת-כל, השלכה (פרוייקציה) היא מנגנון הגנה אישי שבו משליך אדם את הצדדים השליליים באישיותו אל עבר העולם שמחוצה לו, מייחס אותם לאנשים אחרים, וכך יכול להתעלם מראיית תכונותיו ודחפיו השליליים. היו חוקרים שסברו כי תופעת האנטישמיות היא בעיקרה עניין של השלכה. אנשים שיש להם חלומות של כיבוש העולם ושליטה בו מאחורי מסווה של עליונות אינטלקטואלית, כמו הגרמנים הנאצים והרוסים הבולשביקים, משליכים תפיסה זו על היהודים. אבל אין חדש: במקורותינו זה נקרא "כל הפוסל במוּמו פוסל". אמנם, האמוראים שטבעו אותו התייחסו לכך שהאומר על חברו שיש לו פסול חיתון, יש לחשוש ולבדוק שאותו פסול יוחסין ישנו בו-עצמו – אבל השימוש הרווח היום, וזו בדיוק הפרוייקציה בפסיכולוגיה, היא של מי שמותח ביקורת על חברו. מקצת החטאים שלו הוא יוכל למרק בטקס תשליך ביום א' של ראש השנה, שמקורו אולי בפסוק מספר מיכה "וְׁתַשְׁלִּיְך בִּּמְׁצֻלוֹת יָם כָל חַטאֹותָם".

והנה עוד עניין לשוני מעניין: פרוייקציה היא השלכה, הטלה, ולפי אותו היגיון לשוני, טיל (משורש טול) הוא מה שמטילים, משליכים אותו – ובלועזית projection היא הטלה, השלכה, וטיל הוא projectile. מטלטל, הא?

הטיל שלנו יכול אולי לחצות יבשות, וכדי לעשות זאת הוא יזדקק למפות מדוייקות. בעולם המפות מוכר היטל מרקטור (באנגלית Mercator projection( , הבסיס למפת העולם השטוחה שמתארת את העולם העגול שלנו, והמציא אותו הגיאוגרף הפלמי גרארדוס מרקטור בשנת 1569.