מצב נתון

ה"רגע" הזה כולו נתינה, ולא בגלל פרץ של אלטרואיזם אלא פשוט מפני שהוא עוסק בשורש נתן. בהינתן שכך, ראוי ש"ניתן גאז" ונצא לדרך.

הסיבה לדון בו איננה מוצאו הלשוני אלא דווקא הצירופים הרבים שנגזרו ממנו. במילון בן-יהודה, למשל, הם תופסים יותר מעשרה עמודים. השימוש הרווח ביותר הוא של נתינה כפשוטה, מסירה של חפץ. קרוב לה, אבל עדיין בעניין נתינה של משהו, הוא הצירוף משא ומתן שבו תמיד נותנים, אבל החלק השני בביטוי איננו לקיחה או קבלה אלא נשיאה. הנתינה יכולה להיות גילוי של רצון טוב, כמו "לתת יד" – אבל בלא מעט ביטויים יש חד-צדדיות ואפילו מרות. כך למשל נתן פקודה, או ביטויים עממיים כמו "נתן לו באבי-אביו / בעצמות" או "נתן לו מנה". כצפוי, אנחנו אוהבים יותר את הביטויים ה"חיוביים" כגון מתן בסתר, ואת שם הארגון העושה-טוב "לתת", וגם את השיר הנפלא של חמוטל בן-זאב ששר בועז שרעבי. אנחנו גם אוהבים לקבל מתנות למרות השם הרע שעשה להן חכם ספר משלי בפסוק "וְׂשוֹנא מַתָּנֹת יִחְיֶה", ואפילו מתנות-חינם.

הנתינה היא גם הצגה של הדברים והעמדתם לשיפוט המקבל ולבחירתו: "רְאה נָּתַתִי לְפָּנֶיָך הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָּרָּע... הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָּתַתִי לְפָּנֶיָך הַבְרָּכָּה וְהַקְלָּלָּה וּבָּחַרְתָּ בַחַיִּים לְמַעַן תִחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ", אומר משה בדברי הפרידה שלו מהעם בסיום ספר דברים. אותו עם שבמָּקום אחר נאמר עליו "וַּיִתְנוּ אֶת קוֹלָּם וַּיִבְכּוּ הָּעָּם". ובכלל, מערכת היחסים עם הקב"ה מזמנת לנו הרבה מאוד ביטויים מתחום הנתינה: אחדים מהם בקשה לכוח ולהתחזקות כמו "יְהוָּה עֹז לְעַמוֹ יִתן יְהוָּה יְבָּרְך אֶת עַמוֹ בַשָּלוֹם", וגם "וְתן בְרָּכָּה עַל-פְני הָּאֲדָּמָּה" מתוך התפילה שמוכר בלחן היפה של נורית הירש – ועד האמירה האולטימטיבית של איוב "יְהוָּה נָּתַן וַיהוָּה לָּקָּח יְהִי שם יְהוָּה מְבֹרְָּך".

היום, אולי לא תסכימו לתת יד לפרקטיקה זו, אבל הלשון משמרת היטב את מה שהיה נהוג בעבר כאשר גבר (אף פעם לא ההיפך!) ביקש מאבי הנערה לתת לו אותה לאשה והאב נענה ונתן את יד ביתו.

ואם כבר אנחנו נותנים כאן מבחר שימושים בשורש, נציין כי נתין – שמציין השתייכות למדינה כלשהי – החל את דרכו לפי המילון דווקא כ"אדם נתון לעבוד עבודת מה במקום קבוע, בפרט עבדי בית המקדש בזמן שאחרי גלות בבל". יש אפילו גרסה שהם צאצאי הגבעונים שהתגיירו בעורמה ושנְתנם יהושע לחוטבי עצים ושואבי מים למקדש ה'. עליהם אומר הכתוב "מכירין ישראל נתינין וממזרים שביניהם". לך וספר את זה למי מתעקש לקבל נתינות של פורטוגל!

"הכל צפוי והרשות נתונה", מה שמאפשר לנו להתייחס לנתונים, שגם הם כמובן מן השורש נתן, ובכך נעשיר את מסד-הנתונים שלנו. נתון הוא מה שניתן, והוא מתחבר היטב למילה הלועזית data – כמו ב-database – שהיא ריבוי של datum, שפירושו זה שניתן, מן הפועל הלטיני dare, לתת. בהזדמנות אחרת נכתב כאן כי datus פירושו ניתן ובמסמכים נכתב שניתנו בתאריך מסויים, ואולי ניתנו לשליח בתאריך זה – ומכאן התגלגלה המילה ל-date במובן של תאריך, ואח"כ גם למיפגש "בליינד דייט" או רגיל. ועוד: pardon בצרפתית ו-forgive באנגלית, לסלוח, כוללות את הפועל לתת, מה שמראה כי גם בסליחה יש נתינה, וויתור. מאותו פועל לטיני גם המנדט שהוא צירוף של mano (יד) + dare, לתת, ופירושו מתן הרשאה, יד חופשית, לפעול.

הנה ניתַן אות הסיום לדברים, ומי ייתן שהצלחנו לתת בהם סימנים.