מה כל כך דחוף לך?

דחינו, דחינו, אבל עם דחיפה קלה הגענו לכתוב על השורשים דחה, דחף ודחק, שמלבד היותם דומים בצליל וגם במשמעות, אף אינם שורשים נידחים בלשון העברית. מייד יתבהר הכל.

יש מקום לכולם, אז בלי דחיפות בבקשה – ונתחיל בשורש דחה. הוא מוכר לנו בשימושים של דחיית מועד לפגישה, דחיית סיפוקים וכדומה – וממנו התפתחה גם הדחיינות שהיא בקצה השלילי: אל תעשה היום מה שאתה יכול לעשות מחרתיים. ממנו גם הדְחייה שלנו ממראות ומאנשים – "אתה דוחה" הוא עלבון מקובל במקומותינו. המשמעות היסודית של השורש היא לדחוף ורק אחריה באו הדחייה בלוח הזמנים והדומות לה. כשהגוף דוחה את האיבר המושתל הוא בעצם דוחף ודוחק אותו החוצה. כך גם המשמעות בארמית ובערבית, וכך גם בפסוק מתהלים: "דַּחֹה דְחִיתַּנִי לִנְפֹל וַּיהוָה עֲזָרָנִי". גם האריג שעבר טיפול מיוחד דוחה/דוחף מים. בפיסיקה, כשטובלים גוף במים הוא דוחה/דוחף מים כמידת נפחו, וזה הבסיס לחוק ארכימדס, אשר אחרי מאות שנים הוזכר במשנה: "משקל ידי עלי - רבי יהודה אומר, ממלא חבית מים, ומכניסה עד מרפקו, ושוקל בשר חמור וגידין ועצמות ונותן לתוכה עד שתתמלא". זו הדרך של בני הזמן ההוא להעריך בכסף כמות השווה לנפח היד.

זה לא דחוף, אבל כדאי לעמוד על שתי המשמעויות של המילה: דחוף כפשוטו הוא דואר דחוף, טיפול דחוף וגם "הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִדְבַּר הַּמֶּלֶּךְ" במגילת אסתר. אבל, כמו במילה דחה, יש לה גם משמעות שלילית של מי שלחצו ודיכאו אותו, והפעם המובאה היא מן התלמוד: "יִשְרָאֵל בַּזְמַּן הַּזֶּה דְוּויִים דְחוּפִים סְחוּפִים וּמְטֹרָפִין".

כדי שלא נלך מִדְחִי אֶּל דֶּחִי – מכישלון לכישלון וגם מדחיפה לדחיפה – נזכיר כי השורשים האלה אינם נדירים ונידחים בשפה העברית, וגם השורש נדח מצטרף לכאן. להדיח משורש נדח פירוש לזרוק, להשליך בכוח, וחִשבו על מי שמדיחים אותו מתפקידו. אבל, עיר הנידחת היא כבר מושג הלכתי ליישוב שרוב תושביו נדחו מהדרך ופנו לעבוד עבודה זרה. אל חשש, לא בקלות מכריזים על עיר נידחת ויש מגבלות רבות, ורק בית דין גדול של 71 רשאי להכריז על כך. האדם שמסית תושבי עיר לעבודה זרה עד הפיכתה לעיר הנידחת נקרא מַּדִיחַּ. האם העונש שיקבל הוא להדיח את כל הכלים של ארוחת הערב? לא ולא, כי אלה שני שורשים נבדלים: מַּדִיחַּ (בתנועת a( מפטר מתפקיד, מרחיק מתחרות או מלימודים, מסית ומרחיק מדרך הישר. צורת העבר היא הִדִיחַּ והשורש הוא נדח. בשונה מכך, מֵדִיחַּ (בתנועת e) פירושו רוחץ, שוטף, כמו בצירוף מֵדִיחַּ כֵלִים. צורת העבר היא הֵדִיחַּ, והשורש הוא דוח.

באנגלית דחייה היא postponement שגם שורשיה המילוליים הם בדחייה (שם לא דוחפים ולא דוחקים...) מן הלטינית post (אחרי) + ponere (להניח, לשים, כמו במילה position). התחילית post משמשת בצירופים שונים שעניין כולם לאחר זמן, כגון פוסט טראומה, פוסט פַּקטום וגם post meridiem , אחרי הצהריים, ובקיצור pm. למילה הלטינית post שלוחות נוספות שעניינן אחרֵי, כגון despues בספרדית ו-dopo באיטלקית, ובשפה זו dopo pranzo הם אחרי הצהריים – ועד אפוקליפסה שהיא apo משורש kalyptein + post, להסתיר, לכסות.

לא נהייה pushy, אבל בנקודה זו ראוי שלא תדחו עוד את הטיפול בענייני השעה הדוחקים והדחופים באמת.