זכות השיבה? היזהרו מחיקויים

הדברים הבאים בוודאי ייחקקו היטב בזיכרונכם, שכן עיסוקם בחוקים ובחקיקה, ובכלל במה שנגזר מן השורש חקק.

במובנו הרווח היום, חוק הוא מה שנמצא בספר החוקים, אבל בעבר השימוש היה מגוון יותר. המשמעות "מה שקובעת וגוזרת רשות עליונה אלוהית או אנושית לעשות ולא לעשות ואיך להתנהג בעניינים מתחלפים, law" לפי הניסוח היפה של מילון בן-יהודה, היא רק השמינית מתוך עשר משמעויות שהוא נותן למילה. קודמות לה, בין השאר: מה שנקבע והוחלט לפלוני, כמו בדברי משה לאהרון הכהן "כִּי חָקְךָ וְחָק בָנֶיָך הִּוא מֵאִּשֵי יְהוָה". וגם משמעות של גבול, ולכן הביטוי בלי חוק פירושו בלי מידה וגבול: "לָכֵן הִּרְחִּיבָה שְאוֹל נַפְשָהּ וּפָעֲרָה פִּיהָ לִּבְלִּי חֹק" אומר הנביא ישעיהו.

החוקים מסמנים את דרכי-ההתנהגות המצופות מאיתנו: "אִּם בְחֻקֹתַי תֵלֵכוּ וְאֶת מִּצְוֹתַי תִּשְמְרוּ וַעֲשִּיתֶם אֹתָם" מַתְנה אלוהים את הברכה והשפע שיבואו על העם – אבל מנגד: "וְאִּם בְחֻקֹתַי תִּמְאָסוּ, וְאִּם אֶת מִּשְפָטַי תִּגְעַל נַפְשְכֶם, לְבִּלְתִּי עֲשוֹת אֶת כָל מִּצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת בְרִּיתִּי... וְלאֹ תִּתֵן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָּה וְעֵץ הָאָרֶץ לאֹ יִּתֵן פִּרְיוֹ". כאמור, המשמעות הרווחת, שהיתה חשובה גם בעבר, מצמידה את החוק לעולם המשפט: "רְאֵה לִּמַדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִּשְפָטִּים" אומר משה בדברי הפרידה שלו.

הכל מתחיל בשורש חקק, וכשם שחוקקים באבן ומגלפים בה, כך גם החוקים שנחקקים ונרשמים. מכאן כמובן גם החוּקָה, ובעוד שבארצות לא מעטות יש חוקה כתובה, לישראל לא היתה כזו מאז הקמתה. מעניין, שנוסח מקיף שלה הוכן כבר בשנת 1949 כפי שאפשר לראות בצילום, אבל כאן זה נעצר וחקיקת החוקה לא הושלמה.

השורש הזה במיגוון משמעויותיו קיים גם בלשונות האיזור: בארמית פירושו גילף, חצב, חקק באבן – ואילו בערבית הוא קיים בשתי משמעויות שונות אך קרובות: היה חייב וגם היה זכאי. וכך גם בעברית: ישנו החוק שקובע את דרכי ההתנהגות והחובות – אבל ישנו גם לחם-חוקו של אדם, מה שהוא זכאי לו, וגם הביטוי סיים את חוק-לימודיו. ואפשר גם לשלב בין החוק המחייב והזְכות למשהו: "כִּי חֹק לַכֹהֲנִּים מֵאֵת פַרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָם אֲשֶר נָתַן לָהֶם פַרְעֹה עַל כֵן לאֹ מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם". בערבית, המילה חַק משמשת גם בתפקיד צֶדֶק – למשל בביטוי הצדק עימך, אתה צודק – וגם במשמעות של זכות. מכאן חַק אִּלְעַוְדַה, זכות השִּיבה בגרסת הפלסטינים. ובכלל, השורש חקק משמש בשפה זו כדי לציין מציאות, דבר אמיתי – ובוודאי לא חיקוי, שהוא בכל משורש חקה ולא משורש חקק.

ובעודנו מתחקים אחרי גלגוליו, נמצאנו למדים שגם בלועזית פועל היגיון לשוני דומה: ברומא העתיקה, ius (ברבים iura) היתה הזכות שהוקנתה לאנשים מתוקף היותם אזרחים. הזכויות האלה עוגנו ופורטו בחוקים, כך שלעתים המילה ius נתפרשה חוק וגם משפט, והמקום שבו הוא התברר. מכאן, התגלגלה המילה לצירופים שונים שעניינם מתחום החוק: כזו היא ההכרה דה יּורֶה, מבחינה חוקית ומשפטית, להבדיל מהכרה מעשית, דה פַקְטוֹ; כך חבר המושבעים, jury מן השבועה, iurata בלטינית, שהיא חלק מן ההליך השיפוטי; וכך גם המילה just, צודק.