צריכת-יתר

לצורך העניין, מדוע בכלל אנחנו צריכים לדון בגלגוליו והטיותיו של השורש צרך? אולי מפני שאנחנו נצרכים לו לעתים תכופות וחוקרי הלשון אומרים כי ייתכן שהוא קרוב לשורש סרק במשמעות ריק וחסר, ולכן צריך פירושו נטוּל דבר וחסר אותו. גם המילון אינו בטוח בכך, ומשאיר זאת בצ"ע, בצריך עיון.

השימוש השגור ביותר הוא צָריך בשימושים כמו צריכים לעשות, ו"עמך ישראל צריכין" לפרנסה במסכת סנהדרין. וכן בצד הגופני: הצרכים שאנחנו עושים, וכבר מצאנו במקורות: "לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקביו". ואם כבר הזכרנו תפילה ועיתוייה, המשפט "מְרֻּבִים צָרְכֵּי עמְךָ וְדעְתָם קְצָרָה" ממסכת ברכות שגם נכנס לפיוטי ימים נוראים, נכלל ב"תפילה קצרה" אשר אומר "המְהלְֵּך בִּמְקוֹם גְדוּדֵּי חיָה וְלִסְטִים" והוא צריך לשמור על עצמו ואינו יכול לכוון כראוי הואיל והוא טרוד. הרמב"ם מדייק ואומר "ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך וכו', וכשהוא מגיע ליישוב ותתקרר דעתו חוזר ומתפלל תפילה כתקנתה".

כצפוי – האם מפני שגם כאן הצורך הוא אבי ההמצאה? – השורש התרחב למשמעויות שונות, שכולן נסמכות על הצורך שמאחוריהן. כך, בכלכלה המודרנית מדברים הרבה על הצריכה הפרטית כמדד לרמת-החיים ועל הצריכה הציבורית והוצאות הממשלה; וכאשר רוצים לתת לצריכה גוון שלילי מדברים על consumerism מן המילה שעוד ניגע בה; ומכאן גם הוד מעלתו הצרכן, שבשבילו הקימו גם את ה"צרכנייה" החצי-מיתולוגית לפני שקמו סופרים, מרכולים וחנויות-נוחות, וגם את "המשביר לצרכן" שמוכרים בהם מצרכים ומוצרי-צריכה שונים; בתיאוריה הכלכלית התקעה הגישה שיש להימנע מסובסידיה למצרך שנהנים ממנה גם בעלי היכולת, ויש להעדיף במקומה העברת כספים ישירות לנזקקים שיחליטו בעצמם איך להוציא את כספי הסיוע לתועלתם המרבית.

ליאור ייני, למילותיו של חיים חפר והלחן של דובי זלצר, שר: "מה צריך סך-הכל בן-אדם בשביל לחיות?" לרשימת המצרכים הבסיסיים נכנסו כד של יין, מיטה כדי לישון בה – "ואהבה, אהבה כל הזמן".

המסעדות של תל אביב החדשה לא המציאו את ההזמנה המינימלית, שבלעדיה לא תקבלו שולחן. כפי שתראו כאן בתמונה, המבלה חייב להזמין לפחות "קונסומציה" אחת. ובדומה, במועדונים ובתי קפה – כולל כאלה ששיחקו בהם שחמט במשך שעות רבות – ההנהלה דרשה להזמין קונסומציה, ולא סתם לשהות במקום. בשנות הששים והשבעים, נערות קונסומציה היה כינוי לבחורות שישבו על הבאר וקיבלו אחוזים מהדרינקים שהזמינו עבורם לקוחות שהגיעו לשם בגפם.

מאחורי המילה עומד הפועל האנגלי to consume ודומיו בלשונות אחרות. ההתחלה לא היתה בצריכה במשמעותה היום, גם לא של éconsomm, מרק צח העשוי מציר בשר מתובל. הפירוש המקורי של הפועל היה לאכֵּל, לכלות, להרוס בדרך של שריפה או אכילה, מן הפועל הלטיני consumere בהוראה דומה. עד שנת 1800 המחלה שחפת נקראה consumption מפני שהיא מכלה את הריאות והגוף, ואז שונה שמה ל- )tuberculosis (TB. רק מאוחר יותר "התעדן" המובן לצריכה המוכרת לנו וכך נולדו consumer goods, וגם )consumer price index (CPI שהוא מדד המחירים לצרכן שהחלו לחשב ב-1919. ממוצרי הצריכה והאחרים נדד המושג גם למושגים מוחשיים פחות כמו בצירוף time consuming.

אחרי כל זה, אצ"ל (אין צריך לומר) שאינכם שואלים: מי צריך את כל זה?