דין צ'ייסר

ב"רגע" זה נרדוף אחרי השורש רדף ואחרי מילים נרדפות, וניזהר מאוד לא להעצים את הפרנויה שלנו להפוך כל מילה במירדף אחרי מקורותיה ומוצאותיה. בסופו, נקנח בצ'ייסר מרענן.

זה שאתה סובל ממחלת-רדיפה לא אומר בהכרח שלא רודפים אחריך, וקדמו לך רבים וטובים. המקרא מלא וגדוש מקרים של רדיפה, חלקם כמו הכישלון המודיעיני של המצרים שהסתיים ב"ויִרְדְפוּ מִצְריִם ויָבֹאוּ אחֲרֵּיהֶם כֹל סוּס פרְעֹה רִכְּבוֹ וּפָרָשָיו אֶל תוְֹך היָם". זוכרים את "אָמר אוֹיֵּב אֶרְדֹף אשִיג אֲחלֵּק שָלָל" משאלת החידונים על חמש מילים רצופות בתנ"ך שמתחילות באות א'? אנשים נרדפו בכל הדורות, ובמערכת היחסים העכורה שלו עם שאול שאל דוד: "לָמָה זֶה אֲדֹנִי רֹדֵּף אחֲרֵּי עבְדוֹ כִי מֶה עָשִיתִי וּמה בְּיָדִי רָעָה", והוא מוסיף בכאב: "אחֲרֵּי מִי יָצָא מֶלְֶך יִשְרָאֵּל אחֲרֵּי מִי אתָה רֹדֵּף אחֲרֵּי כֶלֶב מֵּת אחֲרֵּי פרְעֹש אֶחָד". המקרא גם ידע לומר לנו אחרי מה אנחנו כן צריכים לרדוף: "צֶדֶק צֶדֶק תִרְדֹף לְמען תִחְיֶה" וכמובן הציווי המגלם הכל: "סוּר מֵּרָע ועֲשֵּה טוֹב בּקֵּש שָלוֹם וְרָדְפֵּהוּ".

רדופים ברצון ללמוד עוד ועוד על השורש, אנחנו מגיעים למילים הנרדפות, ה-synonyms, שחיות עם זה היטב ובאמת אינן מרגישות נרדפות עד צוואר. "לא מצאתי מקצוע בתורה מלא פליאות חוכמה הסמויות מן העין יותר מחקירת הנרדפים" כתב שד"ל, שמואל דוד לוצאטו, איש מרתק וידען גדול בעברית שחי באיטליה במאה ה-19.

ובכל זאת, עם כל הכבוד לרדיפה אחרי הצדק, המילה מקובלת יותר בשימוש בעל אופי שלילי: אנשים נרדפו אז ונרדפים היום על אמונתם, ולפי המידרש "אמר הקב"ה: אוהב אני לנרדף ושונא לרודף". מהדהד את ההיסטוריה הוא "דין רודף", מונח הלכתי שלפיו רודף הוא אדם שעושה מעשה שמפאת חומרתו והשלכותיו מותר למנוע ממנו לעשותו גם במחיר הריגתו. מותר, ואף מצווה, להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדף, וכל היכול להציל נרדף ולא עשה זאת ביטל מצוות עשה. הסייג הוא שההיתר להרוג את הרודף אינו חל אם כדי להציל את הנרדף אין צורך להרוג את הרודף וניתן להסתפק בקטיעת איבר וכדומה.

אנשים נרדפים ורודפים, מילים נרדפות – וגם הצלילים, ומכאן הצורה המוזיקלית פוּגָה שקרובה לפעלים הלטיניים fugere (לברוח) ו-fugare (לרדוף( ומייד נראה שהמילים לא רק דומות אלא גם קרובות במשמעות. מהן נגזרו גם fugitive, זה שבורח מפני רודפיו – וגם refuge, המקלט שהוא יכול ללכת אליו, וכמובן refugee, פליט. המקור הלשוני הוליד גם את phyge ביוונית, בריחה, גָלוּת – וזה בדיוק השיר ששר אריס סאן בשנות הששים "פיגֶה, פיגֶה", לֵּך מפה, ברח.

בארץ המירדפים אנחנו מגיעים למילה אחרת, כי מאחורי הנרדף נמצא תמיד הרודף, הצייד. בצרפתית, chasseur הוא ציָד ו- chien de chasse הוא כלב-ציד. מכאן התפתח הפועל האנגלי to chase, לרדוף, כי ציד ורדיפה חד הם. ואיך הגענו לצ'ייסר של המשקה האלכוהולי? במקור, היה זה סוס שאומן לציד, אבל מאוחר יותר היה למשקה שלוגמים אחרי קפה או טבק ב"מירדף" לסילוק טעם הלוואי שלהם. האקדמיה ללשון, מה לעשות, לא כל-כך מעודכנת בסצנת הבארים, ואת המילה רוֹדְפָן כתחליף ל"צֵּ'ייסֶר" נתנה ל"משקה, בדרך כלל לא כהיל (או דל־כוהל), שנשתה מייד לאחר משקה כהיל". לחיים, חברים בירושלים, ואל תלקו חלילה בפרנויה, מצב פסיכוטי מלווה בפחד, חרדה ומחשבות שווא, שבו חש האדם כי הוא נרדף, אף על פי שבמקור היווני המילים הן רק שגעון+נפש.