טוב שכן קרוב מגר רחוק

"וְאתֶם יְדעְתֶם אֶת נֶפֶש הגֵּר כִי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" נאמר בספר שמות כציווי לבני ישראל שלא להונות את הגֵּר – אבל איך זה מסתדר עם המשמעות שאנו נותנים היום למילה גר, זה שהתגייר וקיבל על עצמו את היהדות? הדיון בשורש גור יבהיר את הדברים.

גור – וממנו לגור, מגורים, להתגורר וכדומה – הוא גם המקור לגֵּר המקראי, שהיה לאו דווקא מי שאימץ את היהדות אלא מי שגָר. הציטוט למעלה מדבר על בני ישראל, יהודים כשרים מדורות, זרים שהתגוררו במצרים, ממש כמו העובדים הזרים בימינו. כך אפשר להבין מובאות מן המקרא במובן זה, רובן ככולן בהקשר הסוציאלי של שמירת זכויות הזרים שחיים עימנו, למשל "וְכִי יָגוּר אִתְךָ גֵּר בְּארְצְכֶם לאֹ תוֹנוּ אֹתוֹ" בספר ויקרא, וגם הציווי הדן בהשוואת מעמדם: "וְיוֹם השְבִיעִי שבָּת ליהוָה אֱלֹהֶיָך לאֹ תעֲשֶה כָל מְלָאכָה אתָה וּבִנְָך וּבִתֶךָ עבְדְָך ואֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶךָ וְגֵּרְָך אֲשֶר בִּשְעָרֶיָך".

גר הוא משורש גור, ובערבית ג'אר הוא שכן שמתגורר לידך. הראייה האופטימית מדברת על "וגר זאב עם כבש", והפתגם הערבי העממי המחורז גורס שכנות טובה כשכל אחד מתעסק בענייניו: "יא ג'ארי, אִנת פי דארכ [ביתך] ואנא פי דארי [ביתי]". הֶקשר מילולי אחר תמצאו בשמות היפים שניתנו לשתי חברות משכְנות, "עמידר" ו"עמיגור".

ובכל זאת, למרות המובן הכללי של מי שמתגורר, רבים מייחסים את המצוות והציוויים לגרים שקיבלו על עצמם את היהדות, ובמקרים רבים אף מכונים גרי-צדק. הסבורים כך מתייחסים למשל לאיסור של הונאת הגר מכוח הפסוק בספר במדבר "ואֲהבְתֶם אֶת הגֵּר כִי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", מצווה שמופיעה 36 פעמים בתורה. במדרש סִפרא נאמר "שלא תאמר לו אמש היית עובד עבודה זרה ועכשיו נכנסת תחת כנפי השכינה". הציוויים שעוסקים בגרי-צדק חמורים מאלה הנוגעים לזרים, גרים "סתם". אבל אל תגורו, כי אומנם לגור, לפחוד – ומכאן גם מָגוֹר והיפוכו אלמגור – הוא מאותו שורש, אבל אין קשר.

ומדוע אנחנו מקשים כל כך על הרוצים להתגייר? "קשים גרים לישראל כספחת" הוא המשפט התלמודי שמצטטים שוב ושוב בהקשר זה, כדי להסביר מהו החשש מהם. הפרשנים לא חסכו תיאורים והנמקות בעניין, למשל: "שמא מתוך איזו (סיבה) הם מתגיירים ואין כוונתם נקייה מכל וכל, וכשנתגיירו ופרחה סיבתם הם מקילין בדקדוקי המצוות, וישראלים למדין מהם, והוא שאמרו: קשים גרים לישראל כספחת". מי שמנסה לרכך את הטקסט אומר שהם נספחו על עם ישראל.

נושא לשוני מעניין הם השמות שמקבלים גרי-צדק. אצל גיורות מקובל מאוד השם רות, אבל הגיור המאוד-מאוד ליברלי של רות המואביה בידי נעמי כלל אינו מזכיר את מסלול-הקשיים בגיור היום. לגברים מתגיירים נהגו לקרוא בן אברהם [אבינו] לזכר המתגייר ששינה את שמו מאברם. מן המוכן יכלו לקחת את השם גרשום, בנו של משה, למרות שסיבת השם חוזרת לְמה שאמרנו למעלה "ויִקְרָא אֶת שְמוֹ גֵּרְשֹם כִי אָמר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָה". לא פחות יפה הוא השם גִיוֹרָא שהוא בארמית גר. אלינו הוא הגיע בזכות שמעון בר-גיורא שהיה ממנהיגי המרד נגד הרומאים בתקופת המרד הגדול, ערב חורבן הבית. יש טענה שהשם בר-גיורא בכתבי יריבו יוסף בן-מתתיהו נועד להציגו באור שלילי, כבן-גרים שזה מקרוב בא ולפיכך אינו ראוי להנהגה.

ב-1907 הוקם ארגון השמירה הראשון של בני הארץ וניתן לו השם "בר-גיורא", לימים ארגון "השומר". בין מייסדיו היה אלכסנדר זייד, שקרא לבנו - גיורא.

אבל הפעם הבאה תהייה רק בעוד שלושה שבועות שאקדיש לקריאת כל התגובות שלכם ל"רגע" (סתם. אין כאלה, וחבל שכך!)