קום והתהלך בארץ

אף שאין זו שאלה קיומית, הגיעה העת להעמיד את הדברים במקומם ולדון בשורש קום, בתקווה שלא תתקוממו על כך.

השורש קום, מספר המילון, דומה מאוד למילים בארמית ובערבית, וגם בלשונות שנכחדו אוגריתית ואכדית. הצורך הבסיסי בתיאור הפעולה הניב גם הרבה מילים שנגזרות ממנו, ולכולן אותו הקשר, למשל הקמה ושיקום שקל מאוד להבין איך נוצרו, וגם מילים שהקשר הוא אינטואיטיבי, אבל קיים, למשל קוממיות שהיא זקיפות-קומה. אפילו במשפט האחרון שלנו יש שתי מילים כאלה: קיים וכל נגזרותיו כמו קיום, קיימות, שלום בר-קְיָמָא וכו' – וגם קומָה שעניינה גם באדם גבה-קומה וגם בקומת המגורים, אחת מתוך שתיים בבית דו-קומתי. אותה מילה במשמעות המתייחסת לשיעור הקומה קיימת גם בערבית, שם היא נשמעת כמו בצירוף המוכר לכל ילד בכיתה א': רמה קָמָה.

חלומות לעיתים מתקיימים: יוסף מספר לאחיו על חלומו "וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָתִי וְגם נִצָבָה" – והרי קָמָה הן השיבולים הזקופות, העומדות. "שִבֹּלֶת בּשָדֶה / כוֹרְעָה בָּרוּח / מֵּעֹמֶס גרְעִינִים כִי רב... עוּרוּ הוֹי עוּרוּ / שוּרוּ בְּנֵּי כְפָרִים / קָמָה הֵּן בָּשְלָה כְבָר / על פְנֵּי הכָרִים" כתב והלחין מתתיהו שלם.

מקום של כבוד בהקשר זה שמור למילה – מקום, גם היא כמובן מן השורש, אתר שאפשר לקום, לעמוד בו. בהזדמנות קודמת (שעסקה בעניין מקומי ובלוקאל-פטריוטיזם) כבר הוזכר כאן כי מקום הוא כינוי לקדוש ברוך הוא. "כל נדרי" בתפילת ערב יום כיפור נפתח במילים: "על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים", ובעקבות מילים אלה נכתב השיר המרטיט של עמנואל צבר ויאיר רוזנבלום "ברית עולם" הנקרא גם "על דעת המקום". ויש המפרשים, אומר המדקדק רד"ק, כי המשפט "רֶוח וְהצָלָה יעֲמוֹד ליְהוּדִים מִמָקוֹם אחֵּר" ממגילת אסתר, "רמז בו להקדוש ברוך הוא לפי שלא רצו לכתוב השם במגילה לפי שנכתבה עם ספרי מדי ופרס".

סיפור המגילה הוא עוד דוגמה למי שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו, ומבחינה מילולית יש לנו הוכחה נאה לרבגוניות השורש והשימוש בו: מחד גיסא, הקם עלינו הוא מי שרוצה ברעתנו – ובשימוש-לשון אחר, השורש משמש דווקא לציין עזרה וסיוע: "לאֹ תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיָך אוֹ שוֹרוֹ נֹפְלִים בּדֶרְֶך וְהִתְעלמְתָ מֵּהֶם הָקֵּם תָקִים עִמוֹ" בספר דברים. ובכלל, יש שורה ארוכה של משמעויות ופירושים שזה מקורם: במילון בן-יהודה תמצאו 12 עמודים גדושים בעשרות דוגמאות למשמעויות שונות, החל ב"ויָקָם המֶלְֶך" וכלה ב"הקים את המת או את החולה, החייה אותו". כך גם בערבית, השורש קום עתיר משמעויות – למשל מֻקאומֶה, התנגדות או התקוממות.

בקרון המקומות השמורים יש מילה גם מעולם הספרות: מקאמה, סיפור שנון מחורז. מקאמות היו נפוצות בשירה הערבית של ימי הביניים, וממנה הגיעו לספרות העברית של יהדות ספרד. מקאמה היא בערבית אסיפת שבט, סיפור שמספרים באספתו, ומכאן השם העברי "מחברת" במובן חבורה. המקאמות של אל-חרירי שתרגם מערבית יהודה אלחריזי בראשית המאה ה-13 נקראות "מחברות איתיאל", וכך גם "מחברות עמנואל" של המשורר (לפני שהיה לשם רחוב בתל אביב!) עמנואל הרומי. הנה כמה שורות מן המחברת הראשונה שלו: "ותְהִי הדְאָגָה אֻמָנוּתִי / וְהתְלָאָה סְחוֹרָתִי / פעם בּוֹכֶה וּפעם מְקוֹנֵּן / וּפעם לְרוֹאִי מִתְחנֵּן".

!All rise קורא שמש בית-המשפט בבקשו מן הנוכחים לכבד את השופט בקימה. rise היא גם לקום וגם פעולת השמש הזורחת. אותה מילה בצרפתית היא se lever, לקום, להתעורר, והיא עומדת גם מאחורי המילה levant, מקום זריחת השמש. הנה כך עסקנו גם בשאלת היקום וגם בקיום היומיומי. מה חשוב ממה? תיקו, קיצור של תֵּקוּם, תקום השאלה ותישאר בלתי-פתורה, אבל אם זה תלוי בנו, הדבר לא יקום ולא יהיה!