איזו השפּלה!

"רגע" זה אולי ישפיל אתכם מעט, אבל חלילה לא מכוונה רעה אלא מן הרצון לדון בשורש שפל ונגזרותיו, מה שיחייב אותנו לרדת לשפל המדרגה.

שפל, אומר המילון, עניינו ושורשו דומים בכמה וכמה מן הלשונות הקרובות לעברית: נמוך, וגם זה שמעליבים ומשפילים אותו. לפעמים, הוא יורד כל-כך נמוך עד שהוא שָפָל בזוי, ורק לעתים רחוקות הוא צנוע ועניו כנאמר בספר משלי "טוֹב שְפל רוּח אֶת עֲנָוִים מֵּחלֵּק שָלָל אֶת גֵּאִים". ומכאן דברי רבי לויטס איש יבנה במסכת אבות: "מְאֹד מְאֹד הֱוֵּי שְפל רוּח". הענווה, אומר הרמב"ם, היא "ממוצעת בין הגאווה ושפלות הרוח". ולמרות ששיטתו היא לבחור את הדרך האמצעית, במקרה של הגאווה הוא אומר: "רחקו ממנה עד הקצה האחרון ונטו אל שפלות הרוח לגמרי, עד שלא ישאירו בנפשם מקום לגאווה כלל". ספר ויקרא, בפרק המדבר על ההיטהרות, מצווה למִטהֵּר לקחת "תוֹלעת וְאֵּזֹב", ורש"י מסביר שם: "מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאוותו, כתולעת וכאזוב".

גובה ושפל אינם מאפיינים רק בני אדם אלא גם מקומות, ולכן תכונה זו נקשרת היטב לגיאוגרפיה ולטופוגרפיה: כך ארצות-השפלה באירופה וגם השם Nederland לאחת מהן, הולנד, בקרבה לשונית למילה האנגלית nether שהתחלפה עם השנים ל-lower. וכך גם השְפֵּלה בארצנו, קיצור של שפלת- יהודה, ובכלל כל מה שהוא בשיפולי ההרים ונמוך מהם. שיפולים אחרים תמצאו בשני מקומות שונים מאוד זה מזה: שיפולֵּי הבטן – והשיפוליִם באוניות, שהם החלקים הנמוכים ביותר של מחסני האנייה, המכלים וחדר המכונות. אליהם מתנקזים נוזלים, בדרך כלל מים, כתוצאה מנזילות או מדליפות והם נקראים מי שיפוליִם.

אם אנחנו כבר בעסקי ימאות, נזכיר כמובן את הגיאות והשפל. מעניין, שבאנגלית, השפה שליוותה מעצמה ימית חשובה, עד לזמן מאוחר לא היו מילים מיוחדות לגיאות ושפל. tide המשמשת היום לתיאור עליית הים וירידתו קרובה ל-time ונגזרת משורש לשוני שפירושו לְחלֵּק, לקצוב, וקשורה למועדים וכדומה. רק במאה ה-14 היא יועדה לשימוש המיוחד של גיאות ושפל בים אחרי ששימשה בתפקיד "זמן קבוע". גם היום, גיאות ושפל בים הם high tide ו- low tide. באנגלית עתיקה, אומר המילון האטימולוגי, אין מילה ספציפית לתיאור התופעה.

גם בלשונות אחרות (בוודאי לא כולן) לא מצאו לנחוץ לייחד ביטויים ספציפיים לתופעות אלה, שיש להן השפעה הרבה על הספנות מאז ומתמיד. בצרפתית למשל התופעה היא פשוט marée שנגזרה מ-mare, ים בלטינית. כשרוצים לדייק אומרים marée basse, ים נמוך.

קל לשער כי בצד העדפה ומתן יחס מועדף, גם בלשון, לגבוהים – יש התייחסות לא מחמיאה לשפלים הנמוכים שלא בטובתם, וביניהם גם הכלב הנקרא שפְלָן, והוא כמובן מאותגר-קרקע ובעל רגליים קצרות. המילון קורא כך לכלב מגזע dachshund (כלב-גירית בגרמנית, מפני שהוא צד גיריות) אבל מקובל לקרוא לו תחש או פשוט כלב נקניק.

ונסיים במשפט שנכנס להיסטוריה: "אל המוות הֵּישרנו מבט - והוא השפיל את עיניו", דבריו של אל"מ שמואל גונן (גורודיש) ללוחמי חטיבה 7 במסדר הסיום לאחר מלחמת ששת הימים.