אוויר לנשימה

אנחנו נושמים אותו מיומנו הראשון, ולפי כל הסימנים כך עשו כל מי שהיו כאן מאז בריאת העולם, ולכן די מפליא שהמילה אוויר אינה מופיעה במקרא. תערובת-הגזים הזו קיבלה את שמה רק בעברית שאחרי המקרא, והיא ממקור יווני. קחו מעט אוויר ונצא לדרך באווירה טובה.

העברית של חכמי המשנה אימצה את המילה היוונית aer, וכך קיבלנו את המילה אוויר, ובתצורה אחרת שלה אֲוֵּיר בצֵּירה. לכן אווירובטיקה שלנו היא אֵּירובטיקה במקור. במקרים רבים, המילה אוויר מציינת חלל מעל משהו, כגון בביטוי "אווירה [האוויר של] חצר", והיא מופיעה לא מעט בדיונים שעוסקים בהעברת טומאה במגע ובאוויר. ומשמעות דומה, גם היא מהמקורות, בביטוי שמשמש אותנו גם היום: "וכיוון שיצא [הילד] לאוויר העולם נפתח הסתום [פיו] ונסתם הפתוח [טבורו] שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת". האוויר שמנוגד לאדמה המוצקה, הוא גם בסיס ראוי לדברים שאינם יכולים לקרות ואין להם שום יסוד. המשנה מדברת על "הֶיתֵּר נְדָרִים פוֹרְחִים בָּאֲוִיר וְאֵּין לָהֶן על מה שֶייִסְמֹכוּ", ובמקום אחר מספרים על מי שנשבע שבועת-שווא: "אֵּיזוֹ הִיא שְבוּעת שָוְא, נִשְבּע לְשנוֹת אֶת היָדוּע לָאָדָם, אָמר על הָעמוּד שֶל אֶבֶן שֶהוּא שֶל זָהָב, וְעל הָאִיש שֶהוּא אִשָה, וְעל הָאִשָה שֶהִיא אִיש. נִשְבּע על דָבָר שֶאִי אֶפְשָר, אִם לאֹ רָאִיתִי גָמָל שֶפוֹרֵּח בָּאֲוִיר, וְאִם לאֹ רָאִיתִי נָחָש כְקוֹרת בֵּּית הבּד". ואיפה נאמרו כל הדברים האלו? בארץ ישראל שעליה אומר הכתוב "אוִירָא דְאֶרֶץ יִשְרָאֵּל מחְכִים".

בצד החוכמה גם פיתחנו עם השנים מערכת גדולה של עסקי-אוויר, לופט גשעפטן בשמם היידי (למשל, אוויר בבקבוק). כאן המילה נלקחה דווקא מן הצורה הצפונית (גרמנית, הולנדית, אנגלית עתיקה), שממנה נוצרו בין היתר גם loft – חלל מגורים מוגבה, "מעל האדמה" – וגם לופטוואפה, חיל האוויר הגרמני.

גם בלשונות אחרות הקונספט המילולי היה די אוורירי עד לתקופה מאוחרת יחסית. המילה היוונית aer התייחסה לערפל, עננים, וגם לרוח הנושבת. בלטינית שבאה אחריה, אותה מילה כבר התייחסה לאטמוספירה הנמוכה, השמיים. יש מי שקושר את המילה לשורש לשוני מוקדם יותר, שממנו נגזרו גם aorta ו-artery שהם עורקים, מתוך כך שהם דוחפים ומעלים את הדם, בדומה לאוויר שנמצא למעלה. בערבית, האתר כוכב הירדן נקרא כוכב הרוחות, כווכב אל הווא, שאפשר לקוראו גם כוכב האוויר. המילון האטימולוגי מלמד שרק בשנת 1300 בקירוב החלה המילה לתאר את הגזים הבלתי-נראים שמעל לכדור הארץ.

air, או בצורה האיטלקית של aria, היא באופרה קטע-שירה לזמר או לזמרת. כשמבצעים אותה שוב מראשיתה היא aria da capo, בנוסף, אריה (שנקראת לא אחת גם air) היא פרק נגינה אטי ושקט, וכזוהי למשל האריה על מיתר סול המפורסמת-מאוד של יוהן סבסטיאן באך – אשר שמה תורגם פעם, כמובן בטעות, "אוויר במיתר". אך טבעי הוא שסגולות האוויר ישמשו לציון טיבם של מקומות, מאוויר הרים צלול כיין שלנו ועד בואנוס איירס ושכונת Bel Air בקליפורניה – ולהבדיל, המחלה malaria, אוויר רע.

מקווה שנשמתם מעט אוויר פסגות.