שחר של יום חדש

לכל שוחרי המילים וקורותיהן אנחנו מציעים היום מסע שתחילתו עם עלות השחר וסיומו באנגליה, והכל סביב השורש שחר.

ראשית, שחר לציון השעות המוקדמות מאוד של הבוקר (יש שחר לשמועה שרובנו מכירים אותן מן המיטה?) מפני שזהו שחור הלילה שלפני הזריחה, על אף שבעברית ובלשונות הקרובות לה הוא מציין גם את דמדומי הבוקר, ובכלל שעת בוקר מוקדמת. לכך התכוונו כאשר דיברו על מועדים ביממה, כמו למשל להקטרת קטורת, לתפילת שחרית ולשאלה בראשית מסכת ברכות "מֵּאֵּימָתי קוֹרִין אֶת שְמע בְּשחֲרִית. מִשֶיכִיר בֵּּין תְכֵּלֶת לְלָבָן". איילת השחר היא כינוי לקרני- השחר הראשונות, ובביטוי עלה עמוד השחר הכוונה שהֵּחֵּל אור היום שלפני זריחת השמש. מן הפסוק היפה באיוב "יֶחְשְכוּ כוֹכְבֵּי נִשְפוֹ יְקו לְאוֹר וָאיִן וְאל יִרְאֶה בְּעפְעפֵּי שָחר" שאל הסופר חיים סבתו את שם ספרו "כעפעפי שחר".

ויקיפדיה מרחיבה את השכלתנו: שחר היה שמו של אל הזריחה במיתולוגיה הכנענית, ואחיו התאום של שלם, אל השקיעה. לפי המסורת בפולקלור המערבי, רוחות רפאים ושאר ישויות רוע ואפילו השטן, מחוייבות להיעלם בטרם יעלה השחר. בהיותם יצורי חושך הם שונאים אור ובמיוחד את זה של השמש.

הקונוטציה של משהו חדש, כזה שמתחדש מדי יום, דחפה את אהוד ברק להבטיח "שחר של יום חדש" כשניצח בבחירות 1999 והקים ממשלה שראתה לבסוף רק מעט אור יום.

השחר הוצמד גם לראשית החיים, וכך הדבר ב"שיר הכבוד" המוּשר בשבת: "ויֶחֱזוּ בְךָ זִקְנָה וּבחֲרוּת, וּשְער ראֹשְךָ בְּשֵּיבָה וְשחֲרוּת". יש אפילו דעה על מקבילה בערבית: בּכְר הוא גמל צעיר (כמו בשם אבו בּכר, חותנו של מוחמד והח'ליף הראשון) - בקרבה לבּוּכְרא, מחר, שמתחיל בבוקר.

האם לכל הדברים שהבאנו כאן יש שחר? נראה שכן, ולו בזכות ההסבר שנותן גם חוקר המילים ארנסט קליין, ששחר במשמעות של מובן מבהיר ומטיל אור על דברים. אתם רשאים כמובן לחשוב שאין לזה שחר. וכפי שנכתב כאן בהזדמנות אחרת (כשהנושא היה צבע שחור!) מי שמבקש משהו ומחפש אותו, הריהו מְשחֵּר (בין אם הוא משחר לטרף, או משחר לפתחו של מישהו אחר, או אפילו שוחֵּר השכלה) – שכן הוא משכים מוקדם, עם שחר.

יש מי שמביא את הדברים לעידון האולטימטיבי (או לפחות הפופולארי מאוד) של האייקון הלאומי, מעדן בטעם שוקולד מתוצרת "השחר העולה" – ויש מי שמתעקש להכניס גם לכאן נימות שליליות ומייצר את טילי "פג'ר", שחר בערבית (כשמה של תפילת שחרית אצל המוסלמים), שקרוב לשורש שפירושו לבקע: אִנְפג׳ר פירושו התפוצץ. ספק רב אם שוחרי-רעתנו מאיראן ידעו שהשם הזה מתיישב מבחינה לשונית עם הפסוק בישעיהו "אָז יִבָּקע כשחר אוֹרֶךָ ואֲרֻכָתְךָ מְהֵּרָה תִצְמָח". חִשבו נא בהקשר זה גם על האנגלית daybreak.

במסע בין המילים הלועזיות תגיעו ל-alba, שחר, aube בצרפתית. ראשיתן בתחילית הלטינית alb שפירושה לבן, כך שבניגוד לעברית שבחרה לשחר את השחור – בלשונות אחרות בחרו דווקא לבן. כך למשל tunica alba , כתונת לבנה – וגם, בשפות שונות גם ברבור, הציפור הלבנה. השורש מצוי גם באלְבּוּמין, "הלבן של הביצה", albumen ovi בלטינית – ואפילו באלבום התמונות: הוא החל כלוח שנצבע בלבן ועליו נכתבו הודעות לציבור ורשימות שונות, ולימים הפך לספר ובו רשימה של אנשי-מדע גרמניים ועמיתיהם. לא נשכח את העיר אלּבוקֶרק, אלון לבן בספרדית, ואת Albion, כינוי לאנגליה, בגלל לובן הצוקים בחופה הדרומי. השם הזה הוצמד לה בעיקר ככינוי גנאי: אלביון הצבועה ואָלְּבְיוֹן הבוגדנית הם תרגומי השם בלועזית Perfidious Albion , שהדביקו לה הצרפתים עוד בימי הביניים, אבל נעשה בו שימוש אפילו על ידי מנהיגי היישוב בזמן המנדט.