טבילת-האש של יוחנן בליל הסדר

הטבילה השבועית בים המילים לוקחת אותנו הפעם לשורש טבל, ובעיקר למשמעויות הרוחניות שנספחו אליו עם השנים. טבילה יכולה להיות של לחם במלח כמו בברכת "המוציא לחם מן הארץ", אבל בדרך כלל היא בנוזלים. כך נאמר בסיפור על אחיו של יוסף המבקשים להיפטר ממנו: "ויִקְחוּ אֶת כְתֹנֶת יוֹסֵּף ויִשְחֲטוּ שְעִיר עִזִים ויִטְבְּלוּ אֶת הכֻתֹנֶת בּדָם". טבילה יכולה לבטא גם עושר ושפע, כמו בית שטובל בירק ופרחים – וכמו בברכה שבירך משה טרם מותו: "וּלְאָשֵּר אָמר בָּרוְּך מִבָּנִים אָשֵּר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵּל בּשֶמֶן רגְלוֹ".

טבילת הגוף במים קיבלה חיים ומשמעות משלה, שהם הרבה מעבר לעניין הגופני. היא נקבעה לגברים ונשים כאחד, לכהן גדול ולאנשים פשוטים. על נעמן, שר צבא מלך ארם שלקה בצרעת, מסופר "ויֵּרֶד ויִטְבֹּל בּירְדֵּן שֶבע פְעָמִים כִדְבר אִיש הָאֱלֹהִים [אלישע] ויָשָב בְּשָרוֹ כִבְשר נער קָטֹן ויִטְהָר". מסיבות של טהרה מצוּוה גם כהן גדול לטבול. לפי המשנה, בבוקר יום כיפור "הורידו כהן גדול לבית הטבילה" שכן "אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול". כאז כן היום, גם נשים מחוייבות בטבילה, "ותהיינה טהורות לקבל תורה" אומר רש"י על האיסור "אל תִגְשוּ אֶל אִשָה" בשלושת הימים שלפני מעמד הר סיני. קו ישר מחבר משם לטבילה במקווה, לגברים ולנשים.

לימים, נוספה טבילה של כלים ובגדים. לצד המקוואות לבני אדם יש הנחיות רבות לטבילת כלים, כדי לאפשר ליהודים להשתמש בכלי אכילה ושתייה שעברו מבעלות של גוי. כצפוי, יש אין-ספור שאלות ותשובות בנושאים אלה: החל מהשאלה מתי ניתן להסתפק בטבילה רגילה, ומתי חייבים בהגעלת-כלים או ליבון באש כמו לפני פסח (זוכרים מ"מה נשתנה" שבליל הסדר אנו מטבילין שתי פעמים, פרט לכמה מִטְבָּלִים טעימים?) – וכלה בדינם של כלים מחומרים שלא היו מוכרים בעבר כגון פיירקס או פלסטיק. כמובן, בכל שאלה כזו יש מחלוקות, כמו למשל בשאלה מה דינם של כלים שיוצרו במפעל שבבעלות חברה בע"מ אם בין בעלי מניותיה יש יהודי? חלוקים הפוסקים ביניהם האם שותפות של יהודי פוטרת מטבילה. וכדי שתדעו כיצד לנהוג בעתיד, לְדעת כמה מהם כלי שיוצר על ידי חברה בע"מ שרוב בעלי המניות שלה אינם יהודים, טעון טבילה בברָכָה.

אנחנו חוזרים לטבילה, הפעם אצל הנוצרים, שעשו ממנה עניין גדול באמונתם והיא אחד משבעת הסקרמנטים המרכזיים. הכל בעקבות יוחנן המטביל. מורו, ישוע, קרא בוודאי את הפסוק מיחזקאל "וְזָרקְתִי עֲלֵּיכֶם מיִם טְהוֹרִים וּטְהרְתֶם מִכֹל טֻמְאוֹתֵּיכֶם" ואמר למאמיניו "וְאתֶם לְכוּ אֶל־כָל־הגוֹיִם... וּטְבלְתֶם אֹתָם לְשֵּם־הָאָב וְהבֵּּן וְרוּח הקֹדֶש". התלמיד יוחנן הטביל את ישוע, "ויְהִי כאֲשֶר נִטְבּל יֵּשוּע ויְמהֵּר ויעל מִן המָיִם וְהִנֵּה השָמיִם נִפְתְחו לוֹ וירְא אֶת רוּח אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְיוֹנָה וְנָחָה עָלָיו". ומאז, הנוצרים מקפידים להטביל כל ילד וילדה שנולדו, כי הטבילה היא האפשרות היחידה העתידית של האדם לזכות בגאולה ובמחילה על חטאו ולהגיע לגן העדן.

טקס הטבילה נערך לעתים קרובות במבנה שנקרא baptisterium, מן היוונית baptizein שפירושה להטביל במים. מי שביקר בפירנצה זוכר את ה- Battistero di San Giovanni (בית הטבילה של יוחנן הקדוש) שנודע בדלתות-הברונזה – ואם לא, יוכל להסתפק בכפר הבפטיסטים באיזור השרון, כדי לצלוח את טבילת-האש, מושג שהחל בהקשר דתי ועבר לתאר את חוויית החיילים בקרב הראשון.