הבה נתחכמה לו

חכם סיני זקן (יש בכלל חכם סיני צעיר?) אמר פעם – חכם גדול, הוא רק ציטט את פרקי אבות – "כל שמעשיו מרובין מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת. וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו, אין חוכמתו מתקיימת". כדי לקיים את החוכמה אנחנו נוסיף לה מעשה, ונדון בשורש חכם, בתקווה שלא תראו בזה חוכמה לאחר מעשה.

מילה רווחת מאוד, אבל הגדרותיה, גם בלועזית, רחבות ואפילו חמקמקות. כי מיהו חכם? זה שרואה את הנולד? או אולי מי שלמד דברים רבים וקנה דעת? ואולי מי שעיניו בראשו ושוקל כל דבר לפני שיעשה אותו? גם באנגלית לא נמצאה הגדרה אחת, והמילון מונה כתכונות החכם, wise, בין היתר את אלה: מלומד, זהיר, מנוסה, בעל כושר הבחנה ושיפוט. מעניין שבעברית ובערבית, מה שלא מצאנו בשפות לועזיות, לשורש חכם נילווים גם נושאי תפקידים ומוסדות שמצפים מהם לגלות את התכונות הכרוכות בחוכמה, ובעיקר שליטה והחלטה הנכונה: כך בערבית חֻכוּמָה היא ממשלה ומחְכָמֵּה היא בית משפט, וחכִים - רופא. ובעברית, נושאי משרה כמו חכם בּאשי, ראש הרבנים בתורכיה ובמחוזותיה, ובכלל חכם כתואר לרב אצל עדות המזרח, הספרדים והקראים.

מקצועות ועיסוקים נקשרו לְחוכמה שעניינה מיומנות בתחום מסויים: מחכם-חֲרָשִים השולח ידו במלאכה ועד חכם-מדינה, דיפלומט. ומחכם-העתקה שמתרגם, ועד חכם-המראות שמומחה באופטיקה. כל אלה למדו חוכמות שונות, מהם שלמדו חוכמת-ישראל, ומהם חוכמות חיצוניות כגון רפואה ואסטרונומיה, והרשימה ארוכה ומחייבת את גיבוריה להרבה חוכמת-חיים. האם לכך התכוון איוב כששאל "וְהחָכְמָה מֵּאיִן תִמָצֵּא וְאֵּי זֶה מְקוֹם בִּינָה"? אבל חכמינו ז"ל דרשו זאת בלי סימן שאלה: והחוכמה - מאין תימצא! כלומר: החוכמה נמצאת רק מה"אין", מההתבטלות העצמית: אדם יכול למצוא חוכמה אמיתית רק אם הוא מבטל את הגאווה והעצמיות שלו ומתייחס לעצמו כ"אין". מעניין איך להתייחס בהקשר זה לשלמה המלך שהוכתר החכם באדם, ולא נודע דווקא בביטול העצמיות שלו. עליו, מכל מקום, נאמר "ויִתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְלֹמֹה, וּתְבוּנָה הרְבֵּּה מְאֹד, וְרֹחב לֵּב כחוֹל אֲשֶר על שְפת היָם. ותֵּרֶב חָכְמת שְלֹמֹה מֵּחָכְמת כָל בְּנֵּי קֶדֶם וּמִכֹל חָכְמת מִצְרָיִם. ויֶחְכם מִכָל הָאָדָם". היתה לו די חוכמה כדי להבחין גם בזה: "וְחָכְמת המִסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵּינָם נִשְמָעִים".

לצד דברי שבח לחוכמה ולחיבוריה, וגם לחכמים, יש לא מעט ביטויים שעניינם דווקא אחר: מחכם בעיניו וגם חכם לנפשו הדואג רק לעצמו – ועד חכם לאחר מעשה וחכם בלילה. אפילו תחכום, שיש בו מידה חיובית – היה למשהו פחות חיובי כאשר אומרים על מישהו שהוא מִתְחכֵּם (אבל מתוּחכם הוא "בסדר").

כל הלשונות התלבטו כנראה מאין תימצא החוכמה ואיך להגדיר אותה. ראינו את wise האנגלית ודומותיה בלשונות הצפון שנטלו אותה מן השורש הלשוני weid שממנו מילים רבות (כגון visitor וגם review שעניינן הוא בראייה ולכן גם בהבנה ולמידה. אותו היגיון פעל גם במילה האנגלית והצרפתית sage, חכם (saggio באיטלקית, sabio בספרדית) שנלקחו כולן מן המילה הלטינית sapere, לדעת, ובאבחנה דקה יותר, להיות בעל חוש-טעם, שיפוט וזהירות. מי שיודע מכיר את טעם הדבר, ה-savor ובלטינית saporem. ממילה זו שאב את שמו גם אבינו הקדמון ההומו ספיאנס.

זו העת להפסיק עם כל החוכמולוגיה, כי "יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר לטפשים".