יוחנן המטביל בצבעים טבעיים

לדיון האפרוּרי-משהו על מקורן של המילים ראוי להוסיף מעט צבע, במסע רב-גוונים שבין תחנותיו הקוראן, הברית החדשה, צרפת – ומערב ארצות הברית.

צבע-היסוד לכל הדיון הוא השורש צבע אשר דומים לו בצליל ובמשמעות תמצאו גם בלשונות של הארצות הקרובות לנו. צביעה, במובן שאנחנו מכירים היום, היא הוספת גוון למשהו, כגון לציור, לקיר או ללוח-עץ. אולם, הצביעה בעולם העתיק היתה בעיקר של אריגים ועורות, וזו נעשתה על ידי טבילתם בצבע. ולא רק בעולם העתיק: כל מי שביקר בעיר פֶז שבמרוקו (ומי שלא היה – יראה בצילום כאן) לא ישכח את החצרות הענקיות שבהן מאות אמבטיות-צבע שבהן פועלים טובלים עורות. והנה, צביעה בעבר היתה קרובה מאוד גם מילולית לטביעה וטבילה. הקוראן מדבר על "המאמינים והיהודים והנוצרים והצָאבִּאִים" אשר "שכרם שמוּר להם אצל ריּבונם, ולא ייפול עליהם פחד ולא יצטערו". ומסביר מתרגם הקוראן לעברית, אורי רובין, שאת הצָאבִּאִים מזהים עם בני זרם נוצרי-טבלני שהעריצו את יוחנן המטביל. שמם הוסבר, הוא כותב, על פי השורש העברי-ארמי צ.ב.ע. שפירושו לטבול. בלועזית, נקראים אנשים אלה Sabians, שמזכיר כמובן את המילה צבע. ואם בנוצרים עסקינן, ההטבלה היא מן המנהגים החשובים והנפוצים אצלם. להטביל, to baptize (ומכאן בין היתר הנוצרים הבפטיסטים), מקורו ביוונית baptein, להטביל, לשקֵּע – וכמו בעברית, פירושה גם לצבוע! כל תייר בפירנצה ראה את ה- Battistero di San Giovanni, בית הטבילה של יוחנן הקדוש, הצורה האיטלקית של בית-טבילה מ-baptize, ואת הדלתות המוזהבות של גיברטי. מכאן גם השם Battista.

צבע לא היה תמיד מה שאנחנו מתכוונים לו. במקרא, אומר מילון בן-יהודה, הביטוי עיִט צָבוּע נקשר לשָלָל וטֶרֶף, וגם שְלל צבעים פירושו שלל וטרף ולאו דווקא שלל בגדים מגוּונים, כמו שגם שלל צבעים רקמה אין פירושו רקמת בגדים – אלא הטרף והמלקוח של הנֶשֶר הטורף. ולפי בעל המילון, פירוש זה קשור דווקא לבעל-החיים צָבוֹע, שֵּם החיה השולֶלֶת והשודֶדֶת. אבל בלי צביעות! לחיה הבלתי סימפטית הזו אין כל קשר לצביעוּת, והצבוּע הוא "מי שמזייף ומסתיר את מראהו האמיתי ומראה את עצמו בצבע אחר, מי שאין תוכו כברו, שמראה עצמו כחסיד וצדיק ללא אמת, מתחסד". וכבר אמר אלכסנדר ינאי המלך לאשתו שלומציון: "אל תתייראי מן הפרוּשין ולא ממי שאינן פרוּשין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס".

בלשונות אחרות לא נטלו את הצבע לעניין הצביעות, ושם לקחו לעניין זה את המילה היוונית שעניינה משחק על במה, העמדת פנים – ויצרו את hypocrisy באנגלית, ודומות לה בשפות אחרות. את הפיגמֶנט, חומר-הצביעה, לקחו מן הלטינית pigmentum, הקרובה לפועל הלטיני pingere, לצבוע, לציֵּיר. מכאן התגלגלה המילה ל-paint באנגלית, וגם ל-pimienta, פלפל שחור בספרדית.

אבל, השימוש הרווח יותר בלעז לצבע הוא colour ודומיו, שהחל בעצם כ-color הלטינית שציינה גון של עוֹר, מתוך לטינית מוקדמת יותר colos, כיסוי. בדומה, גם מונוכרומטי, חד-גוֹני, החל את דרכו ביוונית khros, כיסוי-הגוף, עור. קשת הצבעים התרחבה לה לכל העולם, ותמצאו אותה החל בדגל הטריקוֹלוֹר הצרפתי – ועד מדינת Colorado, ע"ש ריו קולוראדו, מילולית הנהר הצבעוני. איזו קולורטוּרָה יש לשמות הללו!

ומנין הפרח הקרוי צבעוני? בשפות אחרות הוא נקרא דווקא tulip, וגם לו היסטוריה מעניינת: לפי האטימולוג קליין, ה-tulipan הוא מן המילה הטורקית tülbent (ועוד לפניה בפרסית) שהיא לא פחות ממה שאנחנו מכירים כטוּרְּבן, מצנפת גבוהה, בגלל הדמיון בין הפרח המתנשא למצנפת הנישאת!