ביזיון וקצף על פני המים

על מה יצא הקצף, ואיזו מילה החלטנו לתקוף בכזה שצף-קצף, אם מה שיישאר בסוף הדיון הוא בסך הכל קצף על פני המים?

קצף, אומר לנו המילון, הוא קודם כל זעם וכעס וגם מחשבות זדון, ודוגמאות רבות לך: החל במלך מצרים שעליו נאמר "ויִקְצֹף פרְעֹה על שְנֵּי סָרִיסָיו על שר המשְקִים וְעל שר הָאוֹפִים", וכלה בשני סריסים אחרים, מגיבורי מגילת אסתר: "בּיָמִים הָהֵּם וּמָרְדֳכי יוֹשֵּב בְּשער המֶלֶךְ קָצף בִּגְתָן וָתֶרֶש שְנֵּי סָרִיסֵּי המֶלְֶך מִשֹמְרֵּי הסף ויְבקְשוּ לִשְלֹח יָד בּמֶלְֶך אֲחשְוֵּרֹש". מאותה מגילה, אחרי ניסיון ההמרדה של ושתי, לקוח הביטוי שהוא נכס צאן ברזל וקצפת: "וְהיוֹם הזֶה תאֹמרְנָה שָרוֹת פָרס וּמָדי אֲשֶר שָמְעוּ אֶת דְבר המלְכָה לְכֹל שָרֵּי המֶלְֶך וּכְדי בִּזָיוֹן וָקָצֶף".

קצף החרון והכעס שייך במיוחד לאלוהים, והעם נותן לו שפע הזדמנויות וסיבות: "ויִשְמע יְהוָה אֶת קוֹל דִבְרֵּיכֶם ויִקְצֹף ויִשָבע לֵּאמֹר. אִם יִרְאֶה אִיש בָּאֲנָשִים הָאֵּלֶה הדוֹר הָרָע הזֶה אֵּת הָאָרֶץ הטוֹבָה אֲשֶר נִשְבּעְתִי לָתֵּת לאֲבֹתֵּיכֶם", אומר משה בדברי הפרידה שלו מן העם. ואותו משה, אחרי פרשת קורח ועדתו, מתמקח עם הקב"ה ושואל: "הָאִיש אֶחָד יֶחֱטָא וְעל כָל הָעֵּדָה תִקְצֹף".

אבל איך מגיעים מן החימה והכעס – אל הקצף הלבנבן? במקרא הוא מוזכר רק פעם אחת בפסוק "נִדְמֶה שֹמְרוֹן מלְכָּה כְקֶצֶף על פְנֵּי מָיִם" בספר הושע. "מילה מְסוּפָקָה" אומר מילון בן-יהודה, ומצרף הסברים שונים, שאחד מהם (לא נלאה אתכם בפירוט) הוא שמלך שומרון נדם, מת, וצף על פני המים. "נשתתק מלך שומרון והרי הוא כקצף שעל פני המים שהוא אושקמ''א בלע''ז" אומר רש"י על הפסוק, והלועזית היא המילה הצרפתית escume, קצף. הבשלנים ביניכם מכירים את הפעולה skimming, הסרת מה שמצטבר על הנוזל למשל בזמן שמרתיחים אותו, כגון בעת בישול מרק או גרגרי חומוס. בעברית הפעולה היא קִיפוּי, הסָרת הקֶצף העולה על פני תבשיל. אותו skim – שתמצאו למשל גם ב- skimmed milk , חלב רזה שהסירו ממנו את רוב השומן – הוא קרוב לשוני של escume הצרפתית של רש"י, cumeé בצרפתית מודרנית ו-schiuma באיטלקית. אתם מכירים גם נגזרת אחרת שרווחת מאוד בדיבור היומיומי: scum שהיה פעם אותו קצף על הנוזל, והיום הוא פשוט לכלוך, טינופת.

נעצור כאן כדי שלא נגיע לכדי ביזיון וקצף, ונעבור במלוא הקצף אל זה שיש עימו טעמים טובים, בראש וראשונה קצפת מתוקה שמפארת הר של גלידה – וגם קציפת תותים, ואם אפשר, שתוגש עם "קִצפיות", עוגיות קלות ואווריריות על בסיס של קצף חלבונים וסוכר (כמו אלה של פסח, עתירות הקוקוס והקלוריות), שנקראות גם "נשיקות" ובלועזית meringue. הקצפיות מחברות אותנו שוב לקצף של פני המים ולים, מפני ש-foam, קצף באנגלית ומילים דומות בשפות אחרות, היא קרובה לשונית של pumex בלטינית באותה משמעות, שממנה מה שאתם מכירים (אולי בעיקר מכירות) כאבן pumice המשמשת בין השאר לקילוף עור יבש, אך גם לכביסת stone-wash של אריגי ג'ינס.

הפוּמִיס, חֲפָף בעברית, הוא סלע נקבובי קל עד כדי ציפה על פני מים, וכינויו העממי נובע ממרקמו: "אבן ספוג". מילון בן-יהודה קורא לו "קצף הים, אבן רכה המוצפת על פני הים השחור ודומה לקצף הנוזל". ואם זה מזכיר לכם עוד מילה, תוכלו לכבוד הגילוי להרים כוס יין נתזים מבעבע, spumante – כן, מאותו מקור לשוני, כי spuma באיטלקית, espuma בספרדית, היא פשוט קצף. עם כוס היין אולי תתנחמו שלא ממש מצאנו את הקשר בין קצף וזעם – לתותים בקצפת, למרות שמנה נאה שלהם יכולה בהחלט להפחית את הקצף.