עמוּס לעייפה, אבל עוֹבר ביעף

התעייפתם כבר? חכו שנסיים את הדיון בשורש, ואז תוכלו לעוף על עצמכם.

השורש הוא עיף, וממנו פועל וגם שם תואר, וכך קיבלנו את הפסוקים "ויֵּרֶד דָוִד ועֲבָדָיו עִמוֹ ויִלָחֲמוּ אֶת פְלִשְתִים ויָעף דָוִד" וגם "ויאֹמֶר עֵּשָו אֶל יעֲקֹב הלְעִיטֵּנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הזֶה כִי עָיֵּף אָנֹכִי". אבל, בברכות השחר מברכים "הנותן ליָעֵּף כוח" בעקבות ביטוי דומה בספר ישעיהו. זהו מקרה של שיכול אותיות, וכך מתקיימים זה לצד זה העָייף והיָעֵּף. יש גם מי שמוצא ביניהם הבדל: עייף, הוא אומר, הוא אדם כבד, עצל, שמעצלות אין לו כוח לכלום. היעֵּף, לעומת זאת, עייפותו היא מיגיעה ומעבודה. ההסבר, איך נאמר, עמוס לעייפה. גם האקדמיה ללשון אימצה צורה זו וקבעה את יעֶפֶת, כמשקלן של מחלות רבות, כשם עברי ל- jet lag , תחושת עייפות וטשטוש אחרי טיסה ממושכת, בעיקר כאשר יש הפרשי זמן ניכרים בין נמל המוצא לנמל היעד. בוועדה של האקדמיה שדנה בחלופה העברית (ובוודאי לא החליטה על כך בִּיעָף) עלו כמה הצעות ובהן טִשְטוּס ולֵּאוּת סִילוֹן, ולבסוף נבחרה יעפת המשלבת בצורה נאה בין עייפות לתעופה שהשורש לשתיהן הוא עיף.

וכך שרה (נפלא!) אסתר עופרים את "שיר הנודד" (המוכר יותר בפתיחה שלו "מִי יִתְנֵּנִי עוֹף / צִפוֹר כָנָף קְטנָה") למילים של דוד שמעוני: "אֲהָה כְעוֹף נְדוֹד / אָנוּד אֲנִי גם כֵּן // אךְ עֵּת אִיעף מְאֹד / לָנוּח אֵּין לִי קֵּן."

לא רק האדם עייף ואפילו עייף עד מוות, אלא גם החומר, ומכאן התעייפות-החומר, זו שגורמת לו להישבר בטרם עת, לעיתים קרובות עם תוצאות קשות של התמוטטות גשרים והתרסקות מטוסים. באנגלית, עייפות זו היא material fatigue והמילה טומנת בחובה הבחנה מעניינת: fatigue וכמוה מילים דומות בלשונות אחרות, היא מן הפועל הלטיני fatigare, לעייף, וליתר דיוק: הבָאה לנקודת-שבר. וזו ההבחנה: ה-fatigue היא התהליך שעובר האדם או החומר כתוצאה מעומס, מעבודה קשה – ואילו הרצון לישון, שבעברית גם הוא עייפות, זכה בכמה לשונות למילה שונה: באנגלית, העייף שרוצה לישון הוא tired או weary, באיטלקית stanco, מי שכוחותיו הגופניים והנפשיים כלו והוא זקוק למנוחה.

והנה תפנית בעלילה: באנגלית, fatigues הם מה שבצה"ל נקראים מדי ב' או בגדי עבודה, הבגדים שמשמשים את החיילים בעת ביצוע עבודות וגם בלחימה – בשונה ממדי א' הייצוגיים. המקור לכך הוא שחיילים הועסקו (תמיד!) בעבודות-שגרה שאינן לחימה, עבודות מעייפות שכונו fatigues. הבגדים המשמשים אותם בקרב, battledress (שאיננו רק מעיל קצר, אלא כל הבגד), נוצרו מאותם בגדים נוחים ולא ייצוגיים, בגדי ב'. במאה ה-18 המילה ציינה עדיין "עבודות מעיקות" של חיילים – ומאה שנים לאחר מכן, כבר היה זה שם לבגדי-עבודה. בצבא האמריקאי, השימוש הראשון של fatigues בקרב היה ב-1861.