מבטיחים לכם הרים וגבעות

מכיוון שיש סיכוי קלוש שיתקיימו כל ההרים והגבעות שהובטחו לכם בעת האחרונה (ובכלל), כדאי לפחות שנלמד על מוצאם הלשוני. רק באגדות, כנראה, מתקיימים דברי הנביא עמוס "וְהִטִיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הגְבָעוֹת תִתְמוֹגגְנָה".

מה שיש לומר על ההר הוא לאו דווקא מקורו הלשוני – המילון מספר על כך מעט מאוד – אלא העובדה שבגלל גודלו ובולטותו הוא התקבע בביטויים לא מעטים, ואנחנו ננסה כאן, אם לא למות אז לפחות לכבוש את ההר. הרים, ובייחוד כשיש לפחות שניים, מזמינים עימות: כך הביטוי המליצי "הר בהר פגע" לתיאור התנגשות עזה בין שני יריבים, אשר לעתים קרובות את המחלוקת ביניהם מתארים בביטוי "הר גָבּה ביניהם". תופעת-הטבע שנקראת הר לא יכלה שלא להותיר חותם בתרבויות ובדתות. כך אצלנו הר סיני, הר המוריה והר נבו, שלושתם עטורי סמליות. כך הר הקפיצה אצל הנוצרים וגם "הדרשה על ההר" שנשא ישו ורבים מהפסוקים בה היו לפתגמים ולדימויים מפורסמים, כגון הדימוי על "הטיית הלחי השנייה" והביטוי" מלח הארץ". היא נישאה על הר האושר שנקרא כך לא מפני שישו היה מאושר – אלא בגלל המילה "אשְרֵּי" המתחילה את שמונת הפסוקים הראשונים שלה, והראשון בהם: "אשְרֵּי עֲנִיֵּי הָרוּח, כִי לָהֶם מלְכוּת השָמיִם".

במרחבים העצומים של האיזור שלנו, הגבול נמצא לעתים מעבר להררי-החושך. מילון בן-יהודה גורס כי ג'ּבל, הר בערבית, קשורה למילה העברית גבול "יען ההרים הם הגבולים הטבעים". אחרים סבורים אחרת, אבל כמאמר התלמוד במסכת יבמות: "מפני מה אתם מכניסין ראשִי בין שני הרים גדולים, בין שתי מחלוקות גדולות... מתיירא אני שמא ירוצו גלגלתי".

אך טבעי הוא שבאיזורים הרריים למילה הר יהיה מקום של כבוד בשמות מקומות, ובכלל: כך Berg הגרמנית שתמצאו באינסוף שמות; כך sierra בספרדית שהיא רכס-הרים, כמותו תמצאו רבים בארצות הדוברות ספרדית, ולא רק בהן; וכך כל הנגזרות של המילה הלטינית mons, הר – מההר הלבן Mont Blancועד מדינת Montana בארה"ב שהיתה קיימת עוד לפני הגלידריה בצפון תל אביב.

בתקווה שההר לא הוליד עכבר, אנחנו יורדים מעט בגובה ומגיעים לגבעות, שהן גם הרבה יותר צנועות בדרישה להכיר בהן כמקום מקודש, והן מתנאות בהיותן גבעת המורה או לכל היותר גבעתיים, ואפילו Beverly Hills. גם בעבר, הדימוי שלהן לא היה משהו, ועל בני ישראל החוטאים נאמר "ויצִבוּ לָהֶם מצֵּבוֹת ואֲשֵּרִים על כָל גִבְעָה גְבֹהָה וְתחת כָל עֵּץ רעֲנָן".

הגבעה קיימת במילים דומות בכמה מלשונות האיזור. במקרא, וגם בימינו, גֶבע הוא גם שם של מקום – ומהשורש הזה יצאו להן כמה מילים לכאורה לא-קשורות אבל די בקלות תמצאו את ההקשר הצורני שלהן לגבעה: גבעול שמוזכרת גם בתנ"ך, גָבִיע – וגם מִגְּבעת. זכתה הגבעה לפחות לכך שקראו על שמה את חטיבת גבעתי (חטיבה 5) על שם הכינוי המחתרתי של מפקדה הראשון שמעון קוך אבידן.

ואת הדיון הזה על הרים וגבעות אין נאה מלסיים בברכה שקובעת מסכת ברכות: "על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית".