פקוּק בצומת תורשה

מה אתם מעדיפים: שיורישו לכם – או שיורישו אתכם? קריאת הדברים הבאים תסייע לכם לבסס את העדפתכם, ובלבד שלא תתקוטטו על הירושה.

לשורש ירש יש דומים בצליל ובמשמעות בכמה מהלשונות הקרובות לעברית. נגזרו ממנו הוֹרשת רכוש לאחר – כולל כל הקונסטרוקציה המשפטית והמוסרית שנבנתה סביב זה בעת העתיקה וגם בזמננו ("הֲרָצחְתָ וְגם יָרָשְתָ"?) – וגם התורשה שהורינו מעבירים לנו בגֶנים טובים יותר או טובים פחות. הירושה היא משהו שהמוריש יוזם ומחליט עליו, והיורשים מקבלים (בהכנעה?) אבל, חוקרי המילים, המסתמכים על אותו שורש בשפות אחרות, אומרים שהפירוש המקורי שלו היה לתפוס בעלות, להחזיק, וזהו מעשהו האמיתי של היורש.

לכאורה, הדברים פשוטים: יש מוריש ויש יורש, כמו דברי המלך יהושפט בספר בדברי הימים: "וְהִנֵּה הֵּם [בני עמון ובני מואב] גֹמְלִים עָלֵּינוּ לָבוֹא לְגָרְשֵּנוּ מִיְרֻשָתְךָ אֲשֶר הוֹרשְתָנוּ". אבל, כדי שהארץ אכן תהייה מורשת-אבות, היה צורך במישהו שיוציא ממנה את תושביה הקודמים, ואותו יהושפט אומר כמה פסוקים קודם לכן: "הֲלאֹ אתָה אֱלֹהֵּינוּ הוֹרשְתָ אֶת יֹשְבֵּי הָאָרֶץ הזאֹת מִלִפְנֵּי עמְךָ יִשְרָאֵּל ותִתְנָּה לְזֶרע אבְרָהָם אֹהבְךָ לְעוֹלָם". וזהו אכן פועל מתעתע, מפני שמוריש הוא מי שמעביר את הזכות למישהו אחר – אבל מוריש הוא גם מי שמסלק, מי ש"עשה שלא יהיה יותר בארץ, השמידוֹ מן הארץ" בניסוח הציורי של מילון בן-יהודה. "וְהוֹרִיש יְהוָה אֶת כָל הגוֹיִם הָאֵּלֶה מִלִפְנֵּיכֶם וִירִשְתֶם גוֹיִם גְדֹלִים ועֲצֻמִים מִכֶם", שתי המשמעויות במשפט אחד. וכאן נכנסת הדיעה, שמוריש – בדיוק באותה בניין ובאותה צורה לשונית של מי שמוריש משהו - במשמעות של משמיד, קרוב לשורש ריש שפירושו מי שגורם לך להיות רש, עני, מי שלקחו ממנו את הדברים, מרושש. הדוגמה היפה ביותר לכך היא בשירת חנה: "יְהוָה מוֹרִיש וּמעֲשִיר משְפִיל אף מְרוֹמֵּם". ולא פחות יפה ממנה, אלפי שנים קדימה, בשירה של רחל המשוררת: "גם כִי אִוָּרֵּש ואֲהלְֵּך שְחוֹח, / וְהָיָה הלֵּב לְמשוּאוֹת זָרִים – // האוּכל לִבְגֹד בָּךְ, האוּכל לִשְכֹח / חֶסֶד נְעוּרִים?"

מורשה מודרנית מנחיל לנו הצומת הפקוּק בכביש 4, סמוך לשכונה באותו שם ברמת-השרון. "תוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶה מוֹרָשָה קְהִלת יעֲקֹב" אומר משה במשא-הדברים "וזאת הברכה" בפרידתו מן העם. ורש"י מפרש: "תורה אשר ציווה לנו משה, מורשה היא לקהילת יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה". הרבה שנים אחרי זה, צבא ההגנה לראשי-תיבות אימץ את המילה והמציא את מור"ק, מורשת-קרב שמועברת לכל חייל וחיילת בצה"ל.

יש אפילו דיעה שהמילה רֶשֶת שואבת מכאן את מקורה, מכך שהיא תופסת אחיזה במשהו (זִכרו את הביטוי נפלו ברשת), יורשת במובן המקורי. ולקינוח החלק העברי, כוס של תירוש: ההסבר המעניין הוא שהפועל ריש, שכזכור היה במקור לתפוס, "השתכלל" והיה לְמה שעושה מי שמסלק אנשים ממקומם, והלך הלאה לפעולת המיצוי והדחיקה של המיץ מהענבים – כדי להופכם לתירוש.

בשפות אחרות, יש לומר, הדברים פשוטים. לא שהם לא הורישו – במובן של השמידו ורוקנו - ארצות ועמים, אבל לזה יש להם שם אחד, ולירושה מבית אבא ואמא שם אחֵּר. המקור הוא הפועל הלטיני inhereditare, למנות יורש (heir באנגלית, heres בלטינית), ומכאן inheritance וגם heritage, ומכאן אתרי המורשת העולמית. legacy באנגלית במובן של מה שמשאירים בצוואה היא מובן מאוחר של המילה, שבתחילה שימשה לציון משלחת של אנשים שנשלחו למשימה. האנשים הם legati (רבים של legatus, שליח או שגריר, של האפיפיור למשל, וקרוב ל-delegate). רק לימים, שימשה המילה לציון מי שממנים אותו מכוחה של צוואה כביטוי לרצון אחרון של המוריש.