עבריין, דּבר עברית!

"היָמִים חוֹלְפִים, שָנָה עוֹבֶרֶת" כמאמר השיר, אז מה עובר עליכם בימים אלה, כשיום-אתמול נראה כעָבָר רחוק? אין סיבה טובה מזו לעבור על כמה וכמה מילים הקשורות לשורש עבר, או לפחות חולפות-עוברות לידו. אל תדאגו, עברנו את פרעה, נעבור גם את זה, כי הרי הכל עובר, חביבי.

לקיבוץ מעברות ניתן שמו בשנת 1935 בגלל קרבתו לגשר על נחל אלכסנדר שהיה אז המעבר היחיד מעל הנחל שחיבר את צפון הארץ לדרומה. היום הוא משגשג ופורח – ואילו, כמה טוב שכך, מן הנוף נמחקו המעברות שהוקמו בשנות החמישים כדי לשכן כתחנת-מעבר מאות אלפי עולים חדשים. לבד ממעברות הירדן, על מפת הארץ גם קיבוץ עֶברון בגליל (שֵּם שנזכר בכיבושי יהושע בן-נון באיזור) ושמורת עברונה בדרום הרחוק שזוהמה בנפט שפרץ מצינור. לא רק אנשים עוברים ממקום למקום אלא גם כסף: "ארְּבע מֵּאוֹת שֶקֶל כֶסֶף עֹבֵּר לסֹחֵּר" שילם אברהם אבינו לעפרון החתי תמורת מערת המכפלה (ראיתם פעם כסף שאינו עובר לסוחר אלא לצרכן?) ויכולנו לכתוב שהכסף שולם בעבוּר (וגם עבור – שניהם נכונים, בניגוד למה שחושבים!) המערה, אלא שעבור זה אינו קשור לענייננו. גם בעסקֵּי-הכספים של היום לא נפקד מקומו כשהבנק מחייב אתכם לפי "שער העברות והמחאות גבוה". עורכי-דין מאוהבים בביטוי "עובר ל..." שפירושו: סמוך למועד או אירוע כלשהו, והוא מופיע כבר במקורות: "כל המצוֹת כולן מברך עליהן עובר לעשייתן" לפי מסכת מגילה.

לבד מן המשמעות הזו יש לשורש גם משמעות של עֶבְרָה, כעס – "יְשלח בָּם חֲרוֹן אפוֹ עֶבְרָה וָזעם וְצָרָה מִשְלחת מלְאֲכֵּי רָעִים" בספר תהילים וגם בהגדה של פסח – והמילון מסביר שמלשון זו, הִתְעּבֵּר פירושו היה תוקפן, אדם שהועבר (על דעתו?) על ידי כעס. הוא יכול לכעוס מאוד עד שיבוא לידי עבֵּירה שגוררת עבירה. העבריין הוא זה שעובר על החוק, ובדומה לכך באנגלית המילה transgressor. שם, את תפקיד השורש שלנו ממלא trans, כמו במילים transport ו-transfer.

אם העבריין התעּבֵּר וכעס, הרי אשה מתעברת ודואגת מאוד לעוּּבר/ית. ההריון הנשי היה כנראה תופעה "טעונה" מדי לבעלי נפש עדינה, והמילון מספר ש-pregnant הנהוגה היום לא היתה קיימת בשיח ה"תקין" עד שנות החמישים, ולכן עקפו אותה במילים כמו expecting ,anticipating ואפילו in a delicate (or interesting) condition. היום, בכל השפות, כולן פשוט הריוניות – למרות שבערבית, המילה לאשה בהריון היא חאמֶל בצורת זכר (מן הפועל לשאת). אתר בנושא הלשון הזו מסביר שבכמה מילים מסויימות-מיגדר, למשל אשה במחזור, הסיומת הנקבית מושמטת בדרך כלל.

העיבור אינו רק זה, אלא גם תוספת של חודש לשנה שעושה אותה משנה פשוטה לשנה מעוברת. שינויים כאלה קיימים לא רק בלוח העברי, ורק המוסלמים נוהגים לפי שנת הירח ללא תיקונים ולכן חגיהם "נופלים" בעונות שונות. "עיּבור השנה אינו אלא הוספה בכפירה, ויותעו בו הכופרים" נאמר בקוראן בתרגומו של אורי רובין. שינוי הלוח כרוך בחישובים לא מעטים וזכה לשם "חוכמת העיבור". עיבור כזה, תוספת למשהו, מופיע במקורות גם בקשר לעיּבורֵּי העיר, הפרוורים שלה, השוליים שנוספו לה. המקור הוא בדיני תחום שבת; יש הגורסים שם מעּבְרין את העיר כדרך שאשה מעוברת "מתרחבת", ויש הגורסים מאברין מלשון איבר, דוגמת יד מושטת לצד הגוף.

איפה העברים והעברית בכל הסיפור הזה? החוקרים ממש אינם החלטיים: יש מהם הסבורים שאנחנו צאצאיו של עֵּבֶר, בן נינו של נוח, "וּלְשֵּם ילֻד גם הוּא אֲבִי כָל בְּנֵּי עֵּבֶר". אחרים מייחסים אותו לבאים מן העבר השני של נהר פרת, ויש מי שקושר אותנו לשבטי חבִּירוּ שנזכרים בתעודות עתיקות. כל זה לא הפריע לעברים ולעברית, ולאיתמר בן-אב"י להמציא את המונח עִבְרִיּות.

אילו דיברנו ברשת קשר צבאית, הייתם אומרים "רות עבוֹר" לאות שהבנתם את הדברים, כאשר רות היא עִברוּת של Roger האנגלית ועבוֹר היה במקור over.