שׂים גם כּרוּב בלאפה, אבל בלי מלפפון בבקשה

כמו חוטים שמלוּפפים אלה באלה כך הן גם המילים. ראוי שנתיר מעט את הלפיפוּת הלשונית ועל הפרק כמובן השורש לפף. פירושו, כפשוטו, דברים שנכרכים או שכורכים בהם משהו אחר.

נתחיל בראשית החיים, בלידה, והרי לנו מהלכות שבת של הרמב"ם: "ומרחיצין את הוולד בשבת ביום שנולד... ומְלפְפִין אותו, מפני שסכנה היא לו אם לא יעשו לו כל אלו". משורש זה נגזרו גם לְפָפָה ולפיפה שהן כריכה או חיתול, ועוד נשוב לחיתולים – מכיוון אחר לגמרי. לא רק חוטים מלופפים, אלא גם אנשים שנכרכים אחרי אחרים: "ויְהִי בּחֲצִי הליְלָה ויֶחֱרד הָאִיש ויִלָפֵּת וְהִנֵּה אִשָה שֹכֶבֶת מרְגְֹלתָיו" מסופר במגילת רות על הלילה שבו גילה בֹּעז את רות שהתגנבה לגורן. אומר על כך מדרש רבה: "ויִלָפֵּת - לְפָתתוּ כחֲזָזִית". אבל לא איש כבעז יעשה מעשה נמהר ולכן שאל: "פְנוּיָה אתְ אוֹ אֵּשֶת אִיש, אָמְרָה לוֹ פְנוּיָה. טְמֵּאָה אתְ אוֹ טְהוֹרָה, אָמְרָה לוֹ טְהוֹרָה". בוודאי היה שגור לו תלמודו ממסכת סוטה: "העובר עבירה אחת, מְלפפְתוֹ ומוליכתו ליום הדין".

הלשונאי רוביק רוזנטל מצא שימוש זה גם בלשון ימינו, מאוצר הביטויים של ה"קומדי סטור" במשמעות של התענג, התגפף: "תעשה לי שיר על שוודיות שבאות, שמתלפפות, מתפנקקות עלי". גם הלפְלָף, החְנוּן, הוא המצאה שלהם, למרות שבמאגרי המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון תמצאו מילה זו בהוראת כריכה, חיתול. ומי הכותב? חיים נחמן ביאליק ב-1907: "מהבל פיהם נשרפו קורי-העכביש, שלפלפו את ריסי עיניהם של אלו המתנמנמים עדיין על גבי בְּלואֵּי נשמתם".

בשפות האיזור שלנו הלפיפה התמקדה דווקא במאכלים: ראש לכולם היא הלאפָה, מאותו שורש בערבית שבה לפפ פירושה כָרך, עטף, ובשפה זו גם לפת, בדיוק כמו בעברית לָפת שקשור לענייננו. עדיין בערבית, מלְפוּף הוא כרוב – אפשר בהחלט לראות את ההקשר הצורני לעלים מלופפים – ויש מי שקושר למאכלים, בגלל הקרבה לשורש לפת, גם את הלֶפֶת ואת הלִפתָן, אף שהיה מזון לְלפֵּת בו את הפת לפי הפירוש התלמודי של המילה ואיננו מה שאוכלים היום לקינוח. דווקא מה ש"מתבקש" כאן, המלפפון, הוא ממקור אחר לגמרי, נטול ליפופים: הוא הגיע מן היוונית melopepon שהיא הֶלְחם של melon, תפוח, ו-pepon שפירושו בשל, רך, מתוק. מן המטבח אנחנו עוברים אל המשרד, ושם, שוב בערבית, מלף הוא תיק משרדי או משפטי, קלאסר, שמסמכים לפופים בו. קרוב לקלאסר הוא הספר, וכשהוא פריט יקר-ערך שהודפס בין המצאת הדפוס ב-1445 לשנת 1500, הוא נקרא incunabulum ובשם קיבוצי incunabula. מילולית, אינקונבולום הוא חיתול שהיו עוטפים בו את רגלי התינוקות. עם הזמן, קיבלה המילה מובן של עריסה וראשית חיים, והושאלה לספרי-עֶרֶש כפי שהם נקראים בעברית. הספר העברי הראשון המתוארך הוא פירוש רש"י לתורה שנדפס בעיר רֶג'ו די קלּבְרִיה בדרום איטליה, בשנת רל"ה )1475(.

החוטים המלופפים יצרו את אחד השיבושים הנאים ביותר בעברית: במערכת ההצתה של המכונית יש coil, באנגלית סליל של חוטים מלופפים – מהלטינית com, ביחד + legere, לאסוף. המוסכאים אלופי העִבְרוּת הפכו אותו ל"כוהל", למרות שאין בו אפילו אחוז אחד של אלכוהול.

המקביל הטוב ביותר ללאפה הוא wrap באנגלית, שהוא לא רק פועל שעניינו לעטוף, למשל ב- wrapping paper, אלא גם תענוג-לחך. בנוסח המקסיקני הוא בנוי על טורטייה ונקרא burrito, מילולית חמור קטן בספרדית, ולפי ויקיפדיה ייתכן שהמאכל העמוס כל טוב נמשל לחמור ומשאו הרב.

ובהזדמנות זו, אם אינכם קופצים לביקור בגלל הסגר, מה דעתכם על מייל קצר לשנה החדשה, שאדע כי אתם עדיין בין הקוראים, ולא אשב לבדי בחושך ואחכה לקוזאקים?