מלכסנים/מטים מבט לעבר האלכסון

האם אתם/ן יודעים/ות ו/או משערים/ות מהו מקורו של הלוכסן/קו נטוי?

הלוכסן מגיע אלינו מן האלכסון – "קו נטוי, לא ניצב ולא משכב" לפי מילון בן-יהודה - מילה תלמודית שמקורה ביוונית loxos, נטוי, אלכסוני. "מבוי שצידו אחד ארוך וצידו אחר קצר פחות מארבע אמות, מניח את הקורה באלכסון" נאמר במסכת עירובין. כבר בימים ההם נעשה שימוש במילה אלכסון כדי לציין את הקו החוצה מרובע לשני משולשים, ועיגול לשני חצאים שווים בגודלם, ובלשון ימינו קוטר. "ובלבד שלא ירבה יותר ממידת העיר באלכסונה" נאמר שם עוד. בתלמוד היתה מילה נוספת לאלכסון, קרְנָזוֹל, שהופיעה גם בספרי הלימוד הישנים (היש מי מביניכם שזוכר זאת?) שמקורה ושימושה אינם ברורים. האלכסון חשוב מאוד בתחום הגיאומטריה, ועל כן לא ייפלא שחכמי ישראל, בעיקר אלה שהתגוררו בספרד וחידשו מונחים ישנים או המציאו חדשים, עסקו גם בו. כמו חכמי התלמוד, גם הם לא נטלו את השימוש היווני הצר במילה, אלא הרחיבו אותו ל-diagonal, שהוא האלכסון בהוראתו היום. אברהם אבן עזרא כתב: "דע כי יש בעיגול דברים רבים: האחד – קו העיגול [ההיקף], והשני – האלכסון"; מלומדים אחרים שאלו למטרה זו מן הערבית את המילה קוֹטר.

מן האלכסון ההנדסי נלכסן את מבטנו לעבר אלה שמן הטבע הם מלוכסני עיניים, בעיקר העמים של מזרח אסיה. "הסכנה הצהובה" היא תפיסה פסיכו-תרבותית שלפיה העמים האלה מאיימים על שאר חלקי העולם, שהקיפה במשך עשרות שנים (ולא נעלמה!) לא רק את "המערב הקלאסי" כמו ארה"ב, אלא גם את האימפריה העותומנית, מקסיקו, ואחרות. כדי להעצים את נוראותו של האוייב המאיים, הודגשו בערוצי-התעמולה "אמצעי זיהוי" שהבולט בהם הן העיניים המלוכסנות (נשמע לנו מוכר ממקום אחר). השוני הגופני הזה, שכמובן יוחסה לו השפעה שלילית על התפקוד הגופני והתרבותי, הוזכר אפילו כאחת הסיבות לשאננות האמריקאית לפני ההתקפה בפרל הארבור, כאשר נטען שהעיניים הסגורות למחצה של היפאנים לא יאפשרו להם לפגוע בהצלחה במטרות אמריקאיות מרוחקות. נגד תפיסה מטופשת כזו, לא היה עוזר גם אילו נטלו טועניה חפיסה שלמה של לכְסָנִיוֹת, שם שהאקדמיה ללשון קבעה לפני יותר מעשרים שנה כשדנה בשמות ל"כדורים", ואימצה בין היתר את קפְלִיָה כעִברות של caplet, טבליה במקום tablet וכמוסה לקפסולה. דווקא הלכסנית הובסה בהצבעה וחברי האקדמיה העדיפו טבלית-מציצה. מנין לכסנית? בלועזית זו lozenge, ממילה בצרפתית של ימי הביניים שמתארת גוף בצורת מעויין בקישוט, בסמלי-אצולה ועוד, וטבליות המציצה היו פעם מעויינות. היום השוק מלא בלכסניות שמיועדות לכאב-גרון ועד ויטמינים, והן כמובן לא בהכרח מעויינות.

פרסום של האקדמיה ללשון קובע: "ההפרזה בשימוש הלשון ו/או מוליכה גם לניסוחים לא הגיוניים בעליל... נראה שבלשון המשפטית ננקט שימוש לשון זה כדי להתגונן מטענות אפשריות כי צירוף נסיבות כלשהו לא הובא בחשבון, כאמור לרוב שלא לצורך". אבל, גם דוברי עברית קנאים שמנהלים קרב-מאסף נגד ניסוחים משפטיים עתירי ו/או, כבר הרימו ידיים מפני slash האנגלית שאוכלת כל חלקה טובה slash בינונית (ו/או גרועה). מעניין, ש-slash שימשה במשך מאות שנים לציין חיתוך באמצעות כלי-נשק, כמו למשל קיצוץ עצים, הכשרת קרקע וגם שֶסע בבגד (המוכר כ-Schlitz(. כסימן גראפי בעל משמעות במבנה המשפט, הלוכסן slash הופיע רק בשנת 1961. ההסבר הוא שאז פרחו הסימנים הגראפיים הקשורים בכתיבה במחשב, ו-slash ממלא תפקיד חשוב מאוד: לפעמים הוא בודד כמו בצירוף של מחיצה/ספריה/קובץ, לעתים הוא כפול כמו בכתובת אינטרנטית דוגמת https://www.etymonline.com ולעתים הוא משנה את כיוונו ל- \ הלא הוא backslash. מקורו בסימן | הקיים גם במקלדת המודרנית, ושימש בעבר למה שהתפתח לאחר מכן לנקודה, פסיק והסימן מִפְסָק, הפוגה בתוך שורת שיר. וזה מה שהביא אותנו למפסק המתחייב מסוף העמוד.