יש ספק? יש ספק!

זמן רב מנקר בי הספק אם כבר עלתה כאן לדיון המילה סָפֵּק. הגיע הזמן להסיר אותו, או כפי שנאמר במקורותינו "לא טָעם טעם שמחה מי שלא טָעם שמחת ספקות והתרתם".

למען הסר ספק, נבהיר כי לסָפֵּק, אף שהוא מאותו שורש, אין דבר עם המשמעויות של הספקה וסיפוק, אלא הוא מילה עצמאית, שעל המשמעות שלה אין צל של ספק. עולמנו מלא אי-ודאות וספקות, וגם ספרות ההלכה מלאה בהם: "כל ספק בשחיטה – פסולה", נאמר בתלמוד; יש סוגיות רבות של ספק טומאה ויש גם ממון המוטל בספק; יש דיונים על ספק ישראל ספק נוכרי וספק ממזר, וגם הנחיות הנוגעות למצב של ספק חשיכה בשבת. ודָאִי הוא היפוכו של ספק וגם הוא נכנס למערכת ההלכה בּכלל "אין ספק מוציא מידי ודאי": כאשר ממון מוטל בספק וקיים אחד שיש לו בעלות ודאית על חפץ, וספק אם לשני יש חלק בחפץ, האדם המסופק לא יוכל להוציא מידי הוודאי, שכן הוודאי נחשב למוחזק בנכסים. כמובן, לספק יש גוונים: סְפֵּק-סְפֵּקָא (קטן) וספק-בן-ספק (גדול). בפרקי אבות, רבן גמליאל מצא פיתרון: "עשֵּה לך רב והסתלק מן הספק". והמנסים לקרב אנשים לאמונה, מעלים על נס את השמחה שיש בהתרת הספקות כדרך להשגת שמחת-חיים ואושר. וכדי לאשש לפי דרכם, את הרע שבספק, מצאו שבגימטריה ספק=עמלק.

כשם שבהלכה מרובים הספקות, כך גם במערכת המשפט. אחד מכללי היסוד של המשפט הפלילי נקבע בחוק העונשין: "לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן הוכחה מעבר לספק סביר". ובאותו עניין, יש מי ששפר גורלם והם מזוכים מחמת הספק על אף שיש כלפיהם סימנים מחשידים, אבל במידרג הזיכויים זה "נחשב" פחות מזיכוי מלא מכל אשמה.

אין ספק, שהתרבות האנושית התקדמה בזכות אלה שהטילו ספק בדת, במקובלות, במסורות. היום מדברים על ספקנות מדעית שמכונה לעיתים ספקנות רציונלית או חקירה ספקנית. "הבעייה בעולם הזה היא שהטִפשים משוכנעים, בעוד הנבונים מלאים ספקות" אמר הפילוסוף הבריטי ברטרנד ראסל. והמשורר יהודה עמיחי שלנו ניסח את זה בדרך כל-כך יפה:

מן המָקוֹם שֶבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים לאֹ יִצְמְחוּ לְעוֹלָם פְרָחִים בָּאָבִיב המָקוֹם שֶבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים הוּא רָמוּס וְקָשֶה כְמוֹ חָצֵּר אֲבָל סְפֵּקוֹת וְאהֲבוֹת עוֹשִים אֶת הָעוֹלָם לְתָחוּח כְמוֹ חֲפרְפֶרֶת, כְמוֹ חָרִיש.

הספקן פוסח על שתי הסעיפים (כן. שתי, כי הסעיפים הן רבים של סָעֵּף, ענף. ולפי פירוש אחר סעיף היא מחשבה, והיא קרובה גם למילה שרעפים, מחשבות). כך גם המילה הלועזית מבטאת את הדילוג בין שניים: באנגלית היא doubt, בצרפתית doute ובאיטלקית dubbio – וכולן נגזרו מן המילה הלטינית dubitare, להטיל ספק, שנגזרת מ-duo המבטא שתי מחשבות, נדידה בין שני דברים, היסוס. גם בגרמנית היא Zweifel מהמילה שתיים. יועצי ניהול קבעו כלל: "אם יש ספק – זְרוֹק" (מסמכים, נעליים. הכל). והיום באופנה "אם יש ספק – אין ספק", בין אם המדובר בהחלטה לנסוע/לא לנסוע לחדר מיון במקרה של חשש להתקף – ובין אם בסרטון הדרכה של פיקוד העורף על אזעקה ששמעתם.

כלום היה לכם ספק שתחכימו מעט?