אין עליו ואין בלתו. ואולי יש.

אין, פשוט אין מה לומר על נושא ה"רגע" – או שדווקא יש מה לומר על מה שאין? הבה ונראה מה יש ומה אין.

המילה היסודית היא איִן במשמעות של אפס, לא-כלום, ודומות לה תמצאו גם בלשונות הקדומות של האיזור. למרות שעניינה במשהו שאינו קיים, מבחינה דקדוקית היא שם-עצם בזכר, כמו גם היפוכה יֵּש. אנחנו משתמשים בעיקר בצורת הפועל שלה, ובעיקר כתואר-הפועל: הפועל לְאיֵּן חביב מאוד על עורכי-דין כאשר הם טוענים שחומר-הראיות הקלוש בעצם מאיין את טענות התובע, הופך אותן לאיִן, כבודו, עד שהאִיּון מייתֵּר את העִיּון. בחלק ממדינות ארצות הברית יש הליך של איּון על ידי מושבעים )jury nullification , מן המילה null, אפס, איִן( ולפיו יכולים המושבעים להכריז שחוק מסוים הוא בלתי-חוקתי ולזכות את הנאשם רק על סמך היותו של החוק כזה. אבל, השימוש השכיח יותר הוא בתואר-הפועל אֵּין שנסמך לשורה ארוכה מאוד של מילים. הרשימה אומנם איננה אינסופית, אבל אין ספק שאם נמנה כאן את כולן נגיע לקו הסיום באין-אונים. אין דבר, נסתפק רק בחלק מהן, וזה טוב לאין-ערוך.

העברית העדכנית ביותר גורסת את המילה אֵּין לבדה, כדי לציין משהו שהוא, איך לומר? ממש סוף. פשוט אין. האמת? אין על מי שהגה את הביטוי הזה. ההיפוך קיים כבר במקורות. יש עליו פירושו מוטל עליו, חובה עליו: "כמו שהצבתי והעמדתי הברית, יש עליי לקיים" כותב רש"י על הקב"ה שמתחייב לקיים את בריתו עם בני ישראל הנאנקים במצרים. וכשרוצים להיות ממש קצרים ותכליתיים, מקצרים את איִן למילה אִי ויוצרים אי-אפשר, אי-סדר ואי-הזדהות.

מה מוזר, שמילה קטנה זו במשמעות כל-כך בסיסית, קיימת בעברית – ופשוט איננה בשפות-תרבות אחרות! באנגלית היא there is not, בצרפתית il n'y a pas, בספרדית no hay ואפילו בערבית שקרובה מאוד לעברית: מפִ'יש! בכל אלה, ההיגיון זהה: לא קיימת בהן המילה אין – אלא שלילת היש (ובערבית אפילו שלילה כפולה: מא – לא, והאות ש' בסוף המילה גם היא שלילה). לכן היה קל מאוד לשר האוצר בשנות ה-80 יגָאֵּל הורביץ להשיב בעברית צחה לפונים אליו בבקשה לתקציבים, במילים "אין לי", ועל כן זכה לכינוי "יגאל אין לי."

כותב מילון בן-יהודה בהגדרת המילה העברית: "מילה תורֶה ההיפך מן יש... דבר שלא יש בעולם, לא-דבר, מאומה, נרדף עם [מילה נרדפת ל] אפס", ובאנגלית nothing. הרעיון של שלילת היש אינו זר לעברית: משורר תהילים אומר "פֶה לָהֶם וְלאֹ יְדּבֵּרוּ עֵּיניִם לָהֶם וְלאֹ יִרְאוּ. אָזְניִם לָהֶם וְלאֹ יאֲזִינוּ אף אֵּין יֶש רוּח בְּפִיהֶם". וגם ביאליק שאל: "האין יש בחיי הנפש של גוי ואדם, כי תֵּהפך התולָדה ותֵּעשה אב לאביה?"

אם כבר הוצאנו יש מאין, נאמר גם משהו על המילה יש, הנסמכת בין השאר על המילה הארמית אִית באותה משמעות. מילת השלילה שלה החלה בצירוף לָא אִית, לאֹ יש, ונתקצרה למילה לֵּית כמו בביטוי לֵּית דין ולית דיין, אין דין ואין דיין. ומהי הוצאת יש מאין יותר מיצירת היקום? הנה כך כתב רבי אברהם אבן-עזרא בפירושו לפרק א' בספר בראשית: "שהבריאה – להוציא יש מאין".

ובנקודה זו, כל עוד יש לאל-ידי, אין לי אלא לסיים כדי לשמור על היש.