סבא אליעזר מושך באל-ג'זירה

מתוך כבוד למיגזר, הפעם ניתן את כל הכבוד לשורש גזר ולנגזרותיו.

במשמעותו הפשוטה, עניינו של הפועל גזר הוא פעולות של גזירה וגם גזיזה וגזימה שכנראה קרובות לו לשונית: גוזרים עלים, בד ונייר, פעולה של חיתוך שסייעה להקנות לפועל גם משמעויות אחרות, למשל זו של גזר דין שבו מחליטים על גורלו של אדם. ולא רק בעברית אלא גם בלשונות אירופה. באנגלית למשל, decision, החלטה, נגזרת מן הלטינית caedere שפירושה לחתוך, שהרי המחליט חותך, וההיגיון הזה קיים גם בלשונות אחרות. בדומה, גזירות שגוזרים על ציבור או על עם – בדרך כלל דברים רעים עומדים מאחוריהן, כמו גזירות איסור לימוד תורה, גזירות-שמד או גזירות ת"ח ות"ט. ההגדרה הממצה ביותר להן מצוייה במילון בן-יהודה: "מצווה שאין לבקש לה טעם אלא ברצון הפשוט של הגוזר". גזירות יכולות להיות גם בתחומים אחרים, והמשפט שמזקק את השכל הישר בעניין זה לקוח מהתלמוד: "אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה".

מעניין, שגזִירה יכולה להיות גם של עצים, כמו כריתה, וגם של החלטה בין שניים: כאשר המקרא מספר על אברהם ואבימלך מלך גרר "ויִכְרְתוּ שְנֵּיהֶם בְּרִית", התרגום הארמי של הפסוק אומר "וּגְזרוּ תרְוֵּיהוֹן [שניהם] קְיָם". אבל לא רק הסכמה או לחילופין פורענות מבטאות הגזירות, אלא גם ביטויים פיזיים ממש: אחמד פאשה אל-ג'זאר היה מושל צפון ארץ ישראל בשם האימפריה העות'מאנית בסוף המאה ה-18. הוא בנה וביצר את עכו מול נפוליאון הפולש (אחת ממפעלותיו – בתמונה) ובשל אכזריותו ומִנהגו להטיל מומים בנתיניו כונה "אל-ג'זאר", הקצָב. הוא האמין כנראה בעיקרון הפילוסופי של גזֵּירה שווה. אותה מילה ערבית תמצאו גם בשמו של ערוץ הטלוויזיה "אל-ג'זירה" שפירושו האי (או חצי-אי; את שניהם גזרו מן היבשה) על שם חצי האי ערב – וגם בשמה של אלג'יריה שנגזר משם העיר אלג'יר, שהיה קודם אלְג'זָאאִר, האיים של בני שבט מזגָנָה.

המדענים לא יכלו לעבור ליד השורש בלי ליטול ממנו גזיר אחד או שניים: חוקרי השפה נטלו את גזרת הפעלים (שלמים, כפולים ואחרים) וגם את הגִזְרוֹן שחביב עלינו מאוד כי הוא השם העברי לאֶטימולוגיה, מקור-המילים, שורשי מילים ויחסי הקרבה שלהם למילים אחרות. המתמטיקאים אימצו את הנגזרת שמתארת את קצב ההשתנות של פונקציה, וכך למשל התאוצה היא נגזרת של מהירות המכונית.

ואיפה בכל הסיפור הזה הגזר הכתום, זה שסבא אליעזר וסבתא אלישבע התאמצו כל-כך למשוך אותו מהאדמה, והצליחו רק לאחר ש"אץ עכבר אפור השֶכם / אל לָקיק לְעֵּזר"? אין לדעת. אף לא אחד מן המקורות הגזרוניים מלמד מהיכן הגיעה המילה!

בסיפורו של סבא אליעזר תחמנו את גבולות הגזרה, לא לפני שנאמר כי הגזרה, טאליה – שעליה עמלות כל תופרת ומומחית-גזירה – היא מן הלטינית taliare, לחתוך, שקרובה ל-tailor, חייט באנגלית ומילה דומה בצרפתית – וגם לאטריות החתוכות tagliatelle ואפילו לאומנות של עיטור העץ בתחריט, intaglio.

את הדברים מתאים מאוד לחתוך באמירה המזוהה כל-כך עם במאֵּי הקולנוע: !cut