סיבה למסיבה, או מסיבה לסיבה

האם יש סיבה להתחקוּת שלנו אחר מקורן וגלגוליהן של המילים? אם כבר עוסקים בכך, ישנן כל הסיבות הטובות לבדוק בהקשר זה את המילה סיּבה.

סִבָּה נגזרת כמובן מן השורש סבב, שיש לו הקשרים שונים שכולם סביב הליכה והקפה. כך משפטו של קהלת "הוֹלְֵּך אֶל דָרוֹם וְסוֹבֵּב אֶל צָפוֹן סוֹבֵּב סֹבֵּב הוֹלְֵּך הָרוּח וְעל סְבִיבֹתָיו שָב הָרוּח" וכך גם כדור הארץ הסובב על צירו; הסביבה המקיפה אותנו מסביב, וכך גם הסוחר הסובב והולך סחור-סחור, ואם אין מסחרו עולה יפה בידו סופו שהוא מסבֵּּב על הפתחים. בערבית מילה דומה משורש זה פירושה הוא סָחר. משורש זה גם סביבון ומסיבה ומסב כדורי. עולם-העסקים נטל מכאן את המימון הסיבובי שהוכח לא אחת כרעה חולה, וגם את הסבת המחאות. השימוש בהן אולי חדש, אבל הֲסָבָה של רכוש, אז נקראה סִבָּה, היא מושג תלמודי. הסָבה אחרת לגמרי, שגם עניינה תנועה של סיבוב, היא חצי-שכיבה שבה נוהגים מעשה-אדנות למשל בליל הסדר שבו, כזכור, כולנו מסוּּבִין.

בנסיבות אלה – יש קשר מילולי, כי עניינן בצורה שבה "סובבו את הדברים" – אנחנו מגיעים אל הסיבה לִמסיבה, כלומר השימוש במילה סיבה בהוראה של גורם, מה שגרם לדבר אחר. גם כאן אין חדש, וההוכחה היא במסופר על המלך רחבעם, אחרי שאיים על העם: "אָבִי יִסר אֶתְכֶם בּשוֹטִים ואֲנִי אֲיסֵּר אֶתְכֶם בָּעקְרּבִים. וְלאֹ שָמע המֶלְֶך אֶל הָעָם כִי הָיְתָה סִבָּה מֵּעִם יְהוָה לְמען הָקִים אֶת דְבָרוֹ".

בספר "הכוזרי", אחד מתאריו של הקב"ה הוא "הסיבה הראשונה" או "סיבת הסיבות", שכן סִבָּה היא "הדבר הגורם". בספרות הפילוסופיה של ימי הביניים מדובר רבות על הצמד סיבה ומְסוּּבָב (כך יש להגות זאת ולחילופין סיבה ומְסוֹבָב, אבל לא מסוֹבֵּב, שהרי הכוונה היא לגורם ולתוצאה).

השימוש המודרני של המילה הוא במשמעות גורם, ונשאלת השאלה: מה ההבדל ביניהם? שקלו וטרו בכך חכמי-העברית, ואף הוסיפו לצמד זה את המילה עִילָה (מכווצת מן המילה עלילה) שהופרדה די בקלות מפני שיש לה ניחוח של סיבה להיאחז בה, אמתלה, לא בדייה אבל כמעט עלילה. לעומת זאת, ההבחנה בין סיבה לגורם קשה יותר והלשונאי יצחק אבינרי כתב שגורם התחבב מפני שהוזנח הפועל סבב. ובכל זאת, גורם נראה לו עצמאי יותר מן הסיבה כי הוא גורם בעשיית משהו ולא רק הסיבה לו. הגורם הגיע אלינו מפועל דומה בארמית, שם משמעו החליט, "חתך". מה שגורם לדברים להיעשות נקרא בלשון התלמוד גְרָמָא, ויש לו תפקיד חשוב מאוד בהלכות שבת, כי הוא מתאר פעולה עקיפה שתוצאתה מלאכה האסורה בשבת. הדיון הזה מקיף שורה ארוכה מאוד של סוגיות ויישומים – מדיון על כיבוי דליקה בשבת, ועד הפעלת מזגן באמצעות שעון-שבת. גרמא נקשר בהיתר לעשות מלאכות בשבת בשעת דחק ובנסיבות מסויימות. בעבר, ההיתר היה רק "במקום פסידא" כספי, והיום הוא הורחב מאוד לתחומים של ביטחון, ייצור אנרגיה מיכשור רפואי ועוד. מחפשים סיבה טובה לקרוא את כל הדיונים בנושא זה? בכך תגרמו להתארכות חייכם.

אחרי סבב-פירושים זה, ראוי להסב מבט לעבר הלועזית (שממש לא הטרידה את עצמה בהלכות גרמא, ולכל היותר בענייני פירוק לגורמים). מדוע? because היא מילה ששורשה ניטל מן הלטינית causa שכבר נדונה כאן בהזדמנות אחרת, ופירושה עניין משפטי, טיעון משפטי, האשמה. ממנה כמובן accuse, להאשים. "קייז", מקרה משפטי וגם הביטוי casus belli, הם מ-casus שגם הוא אומנם מקרה, אבל הוא דווקא מהפועל cadere, ליפול, במשמעות מה שנפל, קרה.

כל זה סבּּבה – אבל מהיכן המילה? על כך אין הסכמה: יש הטוענים כי נשאל ממילה ערבית שפירושה כיסופים – ואחרים מייחסים אותה דווקא לערבית מדוברת במשמעות טוב. סבבה?