חבר מביא את החבר'ה

חברים וחברות יקרים ויקרות, הגיעה העת לדון בשורש חבר, אשר מתחבר היטב למשמעויות שונות שעניינן דומה: חבר בודד, חברותא של כמה, חֶברת-רבים, ועוד.

הכל מתחיל בשורש משותף לכמה לשונות באזורנו שפירושו צירוף, איחוד, של דברים. מכאן חֲבירה של אנשים לכדי חֶברה, ולכן בחוג לסוציולוגיה בפקולטה למדעי-החברה מדברים לא מעט על חיבְרוּת, סוציאליזציה בלעז, שהיא התהליך שמקנה ליחיד כללים וערכי-תרבות בחברה שבה הוא חי. כך נוצרו מילים בתחומים שונים, מן המחְבֶּרֶת שבה התלמיד כותב את חיבורו (ומקפיד על תחביר נכון) – ועד התחבורה הציבורית בעיר שחוּברה לה יחדיו.

מקרה מיוחד הוא החָבֵּר, שאיננו רק ידיד ורֵּע לאדם אחר כפי המשמעות הרגילה, אלא הוא חלק מגוף גדול יותר, וכך תמצאו פרופסור-חבר (שאולי אין לו חברים בכלל) שהוא חבר-מועדון. בזמן בית שני, חבר נקרא מי שנזהר בענייני טהרה דתית ומדקדק בהלכות תרומות, מעשרות וכדומה. הרבה יותר מאוחר, אבל כבר לא בעת האחרונה, כשקיבלתם ממוסד הסתדרותי מכתב שנפתח במילים "חבר נכבד", או בקיצור ח"נ, נותר לברר אם הכותב רואה בכם ידידי-נפש שלו, או פשוט סתם חברי קופת-חולים שאיחרו לשלם את מס-החבר. לשיא הגענו במשפט הידוע "חברים יש רק באגד", כדי להדגיש שכל השאר הוא אינטרס צרוף. ואפילו חברים, אל תהיו תלויים בהם לפרנסתכם, ובלשון המשנה אל תצפו לשולחנם: "שלשה חייהן אינם חיים, ואלו הן: המצפה לשלחן חבֵּרו, ומי שאשתו מושלת עליו, ומי שֶיסוּרין מושלין בגופו". כדי שנישאר חברים, לא נרחיב בכל חלקי המשפט שאינם נדונים אפילו בין אדם לחברו.

עוזי חיטמן החייה את הפיוט עלום-המחבר "אדון עולם" שבו נאמר "וְהוּא אֶחָד וְאֵּין שֵּנִי / לְהמְשִילוֹ וּלְהחְבִּירָה". לעזרתנו באה האקדמיה ללשון ומסבירה: הצורה המיוחדת "להחבירה" היא מעין צורה מוארכת של שם הפועל להחביר על פי צורות עתיד מוארך כגון אלבישה, אצליחה. מכאן שההגייה היא במלעיל (ההטעמה בהברה 'בי'). להחבירה – מלשון חָבֵּר: להיות חבר לו, להיות כמותו.

עמי העולם לקחו את החברוּת למקום אחר: ידיד הוא חבר – אבל חֶברה היא company ובכל זאת יש קשר ביניהם, שכבר עמדנו עליו בהזדמנות קודמת: company היא צירוף של com, עִם, ו-panis, לחם, כך שהחברים, בני החבורה, בעצם סועדים בצוותא. גם מילה אחרת לחבר, comrade, שואבת מאותו היגיון: החברים חולקים חדר, camera או chamber, והכל מ-camarada, חבר-לחדר בספרדית. רק ב-1884 אימצו הקומוניסטים והסוציאליסטים את המילה כדי שתחליף את Mister ודומותיה הבורגניות.

בשפות הלטיניות הכל מתחיל ונגמר באהבה, ולכן amigo הספרדי נגזר מ-amare, לאהוב בלטינית, שממנה amore ,amour ודומותיהן, וגם amateur, חובב, ואחרות. שם מייחדים מילים משורש שונה לפרופסור-חבר או לחברה מסחרית, ושומרים את האהבה לוולפגנג אמדאוס (אוהֵּב-יה) מוצרט. חוקר המילים קליין מצביע על כך שגם בעברית, אוהֵּב הוא חבר. "אִיש רֵּעִים לְהִתְרֹעֵּע וְיֵּש אֹהֵּב דָבֵּק מֵּאָח" נאמר בספר משלי. אפילו friend האנגלית ודומותיה בשפות הקרובות, היא נגזרת של פועל שפירושו, איך לא, לאהוב.

מתבקש ממש לסיים בחיבור-המופת הטקסטואלי של כותב הנאומים של ביל קלינטון, "שלום, חבר".