איפכא מסתברא

סביר מאוד שחלק מן הדברים שתקראו כאן מוּכָרים לכם, ובכל זאת אנא קבלו אותם בסבר-פנים יפות כי בסך הכל מדובר כאן בכמה סְברות קלילות על השורש סבר.

הסבר פשוט: המובן המקובל של השורש סבר הוא של מחשבה, דיעה, ובמקרא תמצאו גם את התצורה שבר (שי"ן שמאלית). "ויְהִי כִשְמֹע גִדְעוֹן אֶת מִסְפר החֲלוֹם וְאֶת שִבְרוֹ ויִשְתָחוּ" נאמר בספר שופטים. יש גורסים, כי הביטוי המקורי הוא "לשבֵּּר את האוזן", לשון שְבירה, כאילו מבקשים לשבור את האוזן כדי שהדברים ייכנסו לתוכה. אבל סביר הרבה יותר שהצורה הנכונה היא "החלום ושִבְרו", פתרונו, הסברו. מכאן ההסבר וגם הסְבָרָה, שיכולה להיות סברת-לב שקולה ומבוססת שמשמיע בעל-סברה – אבל אפשר שהיא סברה בעלמא ואפילו סברת-הכָרֵּס, שאין לה על מה שתסמוך, מצוצה מן האצבע. לדיעות של חכמים בעניינים הלכתיים, שאינן מבוססות ישירות על כתובים אלא על סברה, יש משקל. "גמרא או סברא" נשאלה השאלה בתלמוד, תוך הבחנה בין גמרא (מלשון ללמוד בארמית) כמונח המציין לימוד או ידע שנתקבל במסורת, ובין ידע שהושג באמצעות סְברה. האמוראים יצרו את התלמוד, ואילו הסָבוראים בבבל שבאו אחריהם עסקו לא ביצירה חדשה אלא בעיקר בהסברה, הטמעה והשלמה של התלמוד, והם סיימו את תהליך כינוסו ועריכתו. "סָבְרֵּי מָרָנָן", בארמית: "הקשיבו, רבותֵּינו", הרבה לפני שהיתה שמה של סדרת טלוויזיה, היא פנייה של מברך ברכה אל ציבור השומעים שיוצאים על ידו ידי חובתם, ומשמעותה היא פנייה לשומעים להקשיב לברכה, למשל בעת הקידוש. ישנה סברה – ויש כמובן גם אִפְכָא מִסְתבְּרָא, ההיפך מסתבר, תמיהה על דברים שדווקא היפוכם נראה הגיוני יותר. אחד מהלקחים של צה"ל מכשלון הקונספציה במלחמת יום הכיפורים היה להקים באגף המודיעין מחלקה שעוסקת באופן קבוע ב"איפכא מסתברא" ומעמידה קונספציה מנוגדת, או כזו שנחשבת לא סבירה, לזו המקובלת בקרב קציני המודיעין הבכירים.

כסבורים הייתם שבכך הסתיימו שימושי הלשון? ממש לא. סֵּבֶר הוא אופן התנהגותו של אדם המשתקף בפניו, ומכאן מה שנאמר בפרקי אבות: "אֱמוֹר מְעט ועֲשֵּה הרְּבֵּה, וֶהֱוֵּי מְקבֵּּל אֶת כָל הָאָדָם בְּסֵּבֶר פָנִים יָפוֹת". אבל, גם לכך יש לשים גבול, "שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז פנים כנגד האחד". וכל זה נאמר כדי לסבֵּּר את האוזן, כלומר להציג דברים באופן קל ונוח כדי שהשומע יקלוט אותם היטב. וכך גם היו שהרחיבו את הביטוי התלמודי "דיברה תורה כלשון בני אדם" ואמרו שדברים שונים באו "לשבֵּּר את האוזן" כדי שבני האדם יבינו את הדברים הנאמרים כלפי האל המופשט. "אנו מְכנִין ומדמין אותו [את אלוהים] לבריותיו כדי לשבֵּּר את האוזן מה שיכולה לשמוע" אומר רש"י בפירושו לדימויים השונים הקשורים במעמד הר סיני.

אך סביר הוא שהשורש ינדוד גם למחוזות החיזוי וקבלת ההחלטות, שם מדברים לא מעט על מיתחם הסְבירוּת ועל סבירות נמוכה או גבוהה, ולתחום המשפטי המדגיש את "מעֵּבר לספק סביר", שהיא אמת-מידה הדרושה להרשעה במשפט פלילי. לפי ויקיפדיה, נדרש מן התביעה לשכנע את בית המשפט באשמת הנאשם בהסתברות הקרובה לוודאות. היא מחמירה יותר מאמת המידה הנהוגה במשפט אזרחי של "מאזן ההסתברויות" לפיה די שבית המשפט ישתכנע שגירסת צד אחד מסתברת יותר מזו של הצד השני. מה שמביא אותנו לתחום-ידע נוסף, סטטיסטיקה, שעושה שימוש נרחב בהִסְתבְּרוּת, למשל כמה פעמים ייפול מטבע על כל אחד משני צדדיו.

באנגלית, הסתברות היא probability, מן הלטינית probare, שגם בלשונות היום יש לה מובנים של להוכיח, לנסות וגם לטעום – והכל מפני שהמקור הוא במשמעות "ניתן להוכחה". רק מאוחר יותר אומצה המשמעות "מה שסביר שהוא נכון". את ההוכחה תמצאו גם ב-prove, להוכיח באנגלית, וגם ב-proofreader, מגיה שבודק ומתקן, וגם ב-probe, גָשוֹשִית של מכשירי-מדידה ודומיהם. ואפילו probation, שחרור על תנאי. ההוכחה לכך אינה נמצאת בצלוחית הפודינג אלא באכילתו, כי הביטוי המקורי לפני שעוּות היה Proof of the pudding is in the eating. וזה כבר ממש fool-proof.