הראש מעונן חלקית

ב"רגע" זה נגביה עוף כדי להסיר את העננה מעל מקורה של המילה ענן, כמו בדברים שאמר אלוהים לנח בשוך המבול: "וְהָיָה בְּענְנִי עָנָן על הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הקֶשֶת בֶּעָנָן".

כתופעת-טבע יש משהו מסתורי בענן ולא ייפלא שיש לו תפקיד מרכזי באירועים שונים בסיפור המקראי: "ויִשְכֹן כְבוֹד יְהוָה על הר סִיני ויְכסֵּהוּ הֶעָנָן שֵּשֶת יָמִים ויִקְרָא אֶל מֹשֶה בּיוֹם השְבִיעִי מִתוְֹך הֶעָנָן". בכך לא מסתיים תפקידו של הענן בתקשורת עם אלוהים: "וְלאֹ יָכֹל מֹשֶה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵּד כִי שָכן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵּא אֶת המִשְכָן". הרבה שנים לפני מבצע צה"ל ברצועת-עזה, "לאֹ יָמִיש עמוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעמוּד הָאֵּש לָיְלָה לִפְנֵּי הָעָם", ושני עמודים אלה זכו לשם ענני-כבוד, שהוא גם כינוי מליצי לעננים המקיפים את מקום מושבו של אלוהים. התופעה השמימית זכתה להרבה התייחסויות לשוניות, חלקן עוסקות בעננים של ממש, ואחרות מעולם הדימויים. כמובן, ענני גשם וענני סערה, שיכולים להיות גם ענני-עופרת כשהם גדולים ומאיימים מאוד. מנגד, ענן יכול להיות קליל כמו ענני-נוצה נישאים ברוח, סמל למה שבא והולך: "אָדָם יְסוֹדוֹ מֵּעָפָר, וְסוֹפוֹ לֶעָפָר... / כְחָצִיר יָבֵּש וּכְצִיץ נוֹבֵּל / כְצֵּל עוֹבֵּר וּכְעָנָן כָלֶה / וּכְרוּח נוֹשָבֶת וּכְאָבָק פוֹרֵּח / וְכחֲלום יָעוּף" אומר הפיוט הנפלא "ונתנה תוקף". עננה יכולה לרבוץ על פניו של אדם קדורני, אבל טוב בהרבה אילו היתה שם עננת-שחוק. ולא ייפלא מדוע אדם "מרחף" ומנותק מן המציאות "הולך עם הראש בעננים", וכך לא רק בעברית.

עננים באים והולכים, ובתקופה האחרונה הצטרפו שניים: ענן הנשורת הרדיואקטיבית שנלווה לכל פיצוץ או תקלה גרעינית – ו"הענן" שבו אנחנו מגבים את התמונות והמסמכים שלנו, בתקווה שביום-פקודה נוכל גם "לחלוב" אותו ולהשיבם לידינו. גם החוזים ומנבאי העתידות שייכים לעניין כי הם מעוֹננים, ולפי כמה מחכמי הלשון זה מפני שאת נבואותיהם הם עושים על פי צורת העננים. התורה לא ראתה בעין יפה עיסוק זה, וכרכה ברשימת האיסורים את מעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתוֹ בָּאֵּש, קֹסֵּם קְסָמִים, מְעוֹנֵּן וּמְנחֵּש וּמְכשֵּף.

בנקודה זו נעבה מעט את העננים – ונוסיף להם את המילה הנרדפת עָבִים, לעתים בצירוף המופיע במקרא עב-הֶעָנָן, לעתים כעננים ממש "וְשָבוּ הֶעָבִים אחר הגָשֶם" כדברי קהלת, ולעתים שוב כמטאפורה: "מָחִיתִי כָעָב פְשָעֶיָך וְכֶעָנָן חטאֹותֶיָך" כדברי הנביא ישעיהו. העבים, יכול שיתעבו מאוד ואז תהייה זו ממש חשְרת-עבים – אבל, אפשר גם שיהיה זה בוקר לא מעונן, בוקר לא-עָבוֹת. אל העבים מצטרפים גם הנשיאים, מלשון נישא, מתרומם, ועליהם כבר נאמר בספר משלי "נְשִיאִים וְרוּח וְגֶשֶם אָיִן אִיש מִתְהלֵּל בְּמתת שָקֶר", הכל דיבורים.

הענן באנגלית הוא cloud ששאב את מקורו המילולי מ-clud. מעניין, שעד המאה ה-14 המילה הזו שימשה כדי לציין סלע גדול, ערֵּימה או גבעה. ומאז, הועתק השימוש כדי לציין ענן בשמיים, כנראה בגלל הדמיון לענני כבשה, cumulus בלעז. לכן החזאים מדברים על קוּמוּלוֹנִימְבּוּס בעברית עב- חשרה או ענן סופת רעמים שהוא ענן משקעים ערימתי (קומולוס מציינת ערימה, ונימבוס מציינת משקעים, ועוד נגיע אליה). זוכרים את השוטר הקשוח סטיב מקקלאוד שבא מניו מקסיקו להשליט סדר בניו יורק? הוא ממש לא חי בעננים, והשם הזה שמקורו בסקוטלנד פירושו הבן של Leod. הנגזרות הלשוניות המעניינות באות כרגיל מן הלטינית, ששאבה ממקור לשוני מוקדם יותר את השורש nebh – ומכאן החלו ההסתעפויות: מאותו שורש גם nuvola, ענן באיטלקית, nuage בצרפתית; וגם הנִיּבֶלוּנְגֶנִים מן המיתולוגיה הנורדית, בני הערפל, Nebel בגרמנית – וככל הנראה גם שמו של Neptune אל הים. nimbus הוא ענן הכבוד שמקיף את אלוהים ורק בשלב מאוחר הוחל השימוש בו לצרכים מטאורולוגיים, נִימְבּוֹסְטְרָטוּס, ענן מוריד משקעים. מאותו שורש גם nebula, ערְפִלִית בעברית, שבה שומעים גם את הקשר לענייני המשקעים במקרא: "יעֲרֹף כמָטָר לִקְחִי תִזל כטל אִמְרָתִי", בתקווה שלא הערפנו עליכם מידע רב מדי.