חורף ישראלי זה משהו רציני כמו "אביב ערבי"
הצעקה האחרונה
צנועה ושקטה, כמעט אחרונה בתור, חיכתה המילה אחרון ל"רגע" משלה, אחרי שבהזדמנות קודמת כבר עסקנו באחיותיה לצליל ולמשמעות אחֵּר, אחֲרֵּי, אֲחוֹריִם ואפילו אחריות, שבה אדם ערֵּב למשהו, עומד מאחוריו.
ובאמת, המילים האלה מבטאות מצב שבו משהו במרחב או בזמן מאוחר למשהו אחר. אפילו המילה מָחָר, שהחלה את דרכה בתצורה מְאָחָר, נגזרה מכאן, מה שבא אחרי היום. יש להן מקבילות גם בלשונות האיזור, וכולן סביב משמעות זו: מי שמאחֵּר הוא אחר וגם אחרון, אחרי כולם. אָחור הוא גם מערָב, והדבר מובן כשזוכרים שהמזרח הוא קדם, קדימה. "כָל המָקוֹם אֲשֶר תִדְרְֹך כף רגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן המִדְּבָר וְהלְבָנוֹן מִן הנָהָר נְהר פְרָת וְעד היָם הָאחֲרוֹן יִהְיֶה גְבֻלְכֶם" לשון ההבטחה האלוהית בספר דברים. ולזה נלוותה גם משמעות מעניינת אחרת, אף היא מספר דברים, שאחרון הוא לא רק מי שבפועל ניצב בסוף השורה, אלא גם ביטוי המתייחס לעתיד, למשל מי שעתיד לבוא אחרינו: "וְאָמר הדוֹר הָאחֲרוֹן בְּנֵּיכֶם אֲשֶר יָקוּמוּ מֵּאחֲרֵּיכֶם" אומר משה בדברי הפרידה שלו מן העם. את כל הדברים האלה בוודאי ידעו (גם) "האחרונים", כינוי לפרשני תלמוד והלכה מן המאה ה-16 ואילך – להבדיל מן "הראשונים", במאות 11-15, שבאו אחרי תקופת "הגאונים".
על יעקב, שחשש מפני הפגישה עם אחיו עשיו, נאמר "ויָשֶם אֶת השְפָחוֹת וְאֶת ילְדֵּיהֶן רִאשֹנָה וְאֶת לֵּאָה וִילָדֶיהָ אחֲרֹנִים" ועל כך אומר מדרש רבה בביטוי שנשתגר מאז: "אחֲרוֹן אחֲרוֹן חָבִיב".

כצפוי, כל מה שאחרון מסמל דבר שהוא חדש ומאוחר יותר מאחרים, מקודמיו, ואך טבעי הוא שכלי תקשורת יאמצו אותו, מ"ידיעות אחרונות" ו"לעצטע נייעס" ועד החדשות "הכי אחרונות" בעיתונים ובתחנות טלוויזיה. שלא לדבר על האופנה – האחרונה, העדכנית – שהיא "הצעקה האחרונה".
באנגלית, אחרון הוא last וכמו בקשר שבין מאוחר ואחרון בעברית, last הוא מבחינה לשונית ועניינית ה-late ביותר. גם כאן, עניין המיקום האחרון בתור אינו נעצר בצד הפיזי, ולראייה הנסיונות הנמשכים של האמריקאים להביא לאזורנו everlasting peace. וגם בצרפתית תמצאו את קשר מילולי וצלילי זה: dernier פירושו אחרון והוא מן המילה הלטינית deretro (כמו באופנת רֶטְרו או בתערוכה רטרוספקטיבית) שממנה גם derrière, אחורנית.

לשונות שמקורן בלטינית לקחו ממנה גם את המילה ultimus, אחרון, וגם כאן האחרון נדד למקומות שאינם בהכרח קצה התור: מכאן למשל אולטימטום, אזהרה אחרונה, מן הפועל ultimare, להגיע, והוא עצמו מ-uls, אחרֵּי או מעֵּבר. הפירושים והטיות המילה הגיעו גם לאוּלטרה, כמו קרינת על-סגול UV ראשי תיבות ל-ultra violet. וישנם האוּלטְרס, שֵּם מעודן ויפה לקבוצות של אוהדי-כדורגל אדוקים, שמעֵּת לעת נוטלים לידיהם זכויות שלאו דווקא הוקנו להם ופועלים כפי שהמשפטנים אוהבים לומר (בלטינית כמובן, ובהקשרים הרבה יותר מעונבים) ultra vires, מעֵּבר לסמכות.
בנקודה זו, ובתקווה שנשארתם איתנו עד המשפט האחרון, ננצל את זכות המילה האחרונה ונסיים כאן.