השקפה שפג תוקפה

הכל עניין של השקפה: אפשר להשקיף על הדברים מגבוה ואפשר לתקוף אותם אם אין להם תוקף, כי הכל משורשים דומים. נאֹמר כאן כמה דברים תקיפים, אבל לא ניתֵּן יד לתוֹקְפָנוּת (פ' רפוייה!)

לשורש תקף יש מקבילות דומות בארמית ובערבית. לשִמעו, אנחנו נתקפים מייד רצון לקשר אותו עם התקפה ותוקפנות, אבל המובן המקורי שלו הוא של שליטה, כוח (שיכולים בהחלט לגרום לך להיות תוקפן). "וּנְתנֶה תֹקֶף קְדֻשת היוֹם כִי הוּא נוֹרָא וְאָיוֹם" נאמר בפיוט המרטיט-לב של ימים נוראים, והכוונה: נִשְנה, נספר, על גדולתו ומעלתו של היום הזה. לכן גם תְקֵּפוּת, validity באנגלית, מעידה על כוחו של מסמך למשל. invalid, נכה, הוא מחוּסר-כוח וגם נטול-תוקף, וכך גם מוצר שפג תוקפו וכבר אינו בר-תוקף. "וְכָל מעֲשֵּה תָקְפוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשת גְדֻלת מָרְדֳכי אֲשֶר גִדְלוֹ המֶלְֶך הֲלוֹא הֵּם כְתוּבִים על סֵּפֶר דִבְרֵּי היָמִים לְמלְכֵּי מָדי וּפָרָס", כך זכה המלך אחשוורוש לתיקוּף הישגיו בספרי ההיסטוריה. מכאן גם הכינוי תקִיפֵּי-הקהל לפרנסי הקהילה, הגבאים שנוהגים בתקיפות.

תְקִיפָה היא מכאן – אבל תְקוּפָה לא, והיא מן השורש קוף במשמעות של להקיף, וקרוב כנראה גם לשורש נקף, שהרי הזמן גם נוקף וגם מקיף, חג במעגלים.

חוקר המילים קליין מעלה סברה – בלשון התלמוד מתקיף, טוען טענה קשה נגד – שהמקור הוא השורש שקף, במשמעות של משהו גבוה – בארמית שְקִיפָא הוא סלע, בערבית מילה דומה פירושה גג – ומכאן היתה התפתחות-מובן לפועל שפירושו להשקיף, להביט מגבוה. כך לא רק בעברית, אלא למשל גם ביוונית: skopelos היא פסגה, סלע גבוה, ומכאן היתה התפתחות-מובן לפועל skopein שפירושו להביט ב-, לבחון – וממנו קיבלנו כמובן את הטלסקופ, המיקרוסופ וגם ההורוסקופ והקולונוסקופיה, ואפשר לומר שבכך הרחבנו מאוד את ה-scope של הדיון הלשוני. ההסתכלות והמבט-מגבוה היו להסתכלות רגילה, וכך קיבלנו את המשקפיִם ומשקיפי-האו"ם, ואת התשקיף להנפקת ניירות-ערך שאמור לשקף את מצבה האמיתי של החברה המנפיקה.

ההסברים האלה כל-כך שקופים – עד שדווקא המילה שָקוּף היא בעייתית, והפירוש שלה אינו שקוף כלל! "ויעש לּבָיִת חלוֹנֵּי שְקֻפִים אֲטֻמִים" מספר המקרא על בית-המקדש שבנה שלמה. שקופים או אטומים היו החלונות? נחלקו המפרשים. רש"י אומר: "שקופים - לשון ראייה ופתיחה והשקפה, פתוחים מבחוץ ואטומים מבפנים, קצרים מבפנים, שלא כדרך שאר חלונות אחרות העשויות למאור, להראות שאינו צריך לאורה". כלומר, בית-ה' אינו זקוק להארה מבחוץ; הוא רק נותן ומאיר לעולם. ומכיוון שבמקום אחר שקופים הם תריסים, לוחות עץ המונחים לרוחב, נראה בהחלט הסיכום הזה של עורך מאוחר למילון בן-יהודה: "כמובן אין ליחס שימוש כזה לתקופת המקרא, שלא היו בה חלונות בעלי שמשות זכוכית, ושהזכוכית היתה חומר נדיר ויקר בה". ומכיוון שהמקרא מספר על אם-סיסרא וגם על מיכל בת-שאול ששתיהן נשקפו בעד החלון, הסיקו שאדם מצפה ודואג אינו עומד סתם מעבר לחלון ומביט, אלא נשקף בעד החלון, כלומר מוציא ראשו מעבר לחלון. בלשונות זרות, שקוף הוא transparent, כזה שמעביר (את האור, את המראֶה) דרך, trans, החומר. הדמות הנראית באה מן הלטינית parere, להופיע, שממנה גם הפועל האנגלי to appear. מובן זה מופיע גם בלשונות אחרות, ובדיוק כמו בעברית, שבה נראֶה לי פירושו זו דעתי, בספרדית me parece פירושו נראֶה לי או זו דעתי, ובצרפתית paraître היא הופעה ו- il me paraît - נראה לי.

דווקא המשקוֹף, שהוא חלק ממסגרת הדלת והחלון, הוא משורש שקף, אבל במשמעות אחרת: זו של הכאה, נקישה, כי החלון והדלת חובטים במשקוף, והתפתחות-המובן היא כמו שהיתה במקרה הקודם: המשקוף הוא החלק העליון של המסגרת שבה נתונה הדלת, משקיף מלמעלה, ומכאן "ירד" המובן תרתי משמע לשֶקֶף, לא זה שמציגים בהרצאות אלא במובנו המקראי, שוב מתיאור בית המקדש: "וְכָל הפְתָחִים וְהמְזוּזוֹת רְבֻעִים שָקֶף". וייתכן אף שהוא קרוב מילולית לאסְקוּפָה [הנדרֶסֶת], סף-הדלת – אבל כאן זה באמת נתון להשקפתכם!