תם ושוּלם

1,206,594 תווים (לא כולל רווחים) ו-240,563 מילים היו ב-499 הגליונות של "רגע של טריוויה" מאז הגיליון הראשון לפני כעשר שנים. לא חלמתי אפילו שנגיע ל-500.

מעבד-התמלילים הסבלני, היודע גם לספור תווים ומילים, ראה כבר מילים באנגלית, בצרפתית, באיטלקית, בספרדית, בגרמנית, בערבית, בארמית, בלטינית וביוונית – ובעיקר, מילים בעברית - שהמסע המרתק איתן ועליהן חוצה יבשות וזמנים.

כל עוד תהיינה מילים ויהיו הדחף לתור אחריהן והרצון לקרוא עליהן, ה"רגע" יהיה כאן.

כדי לדעת "מי נמצא על הקו" וכדי לא להכביד בדואר-שווא על מי שאינם מעוניינים בו,

 מי שרוצה להמשיך ולקבל את ה"רגע", ישיב כבר עכשיו לדוא"ל זה "רוצה אני" (ויבוא על הברכה אם גם יוסיף הערה, תגובה או אפילו מילה טובה).  מי שאינו מעוניין, ישיב נא כבר עכשיו לדוא"ל זה ב"לא, תודה" – וניפרד כידידים.

הסיפור שלנו לא יהיה שלם, ובוודאי לא מושלם, אם לא נעסוק בשורש המסקרן שלמ, ולמרות מגבלת המקום שנכפתה עלינו נשתדל להשלים את הדיון.

שלֵּם הוא משהו שאינו פגום, מלא, ובמובן זה הוא מופיע בביטויים רבים כמו רפואה שלמה, ובלבד שתהיו בריאים ושלמים. כל יום אנחנו משלמים למישהו תמורת משהו – והדבר קשור, ולא רק בעברית, קשר הדוק לשלֵּם במובנו הראשון. כיצד? מפני שבתשלום אנחנו בעצם משלימים את העסקה ומביאים אותה לידי השלמה. כך בלשונות האיזור וכך גם בעברית: שילם, אומר מילון בן-יהודה, פירושו נתן סכום כסף או שווה-כסף בשלימות, החזירו בשלימות. התשלום מביא להשלמה בין אנשים, ואכן השורש שלמ כנראה נגזר – דרך המילה שלום – מן הפועל שלה שעניינו רגיעה: "שאֲלוּ שְלוֹם יְרוּשָלָםִ יִשְלָיּו אֹהֲבָיְִך" נאמר בתהילים, וכנראה גם המילה שלווה נקשרת לכאן. מנימוסי השפה הערבית הוא לומר יִסְלמוּ אִידֵּיכ, יהיו שלֵּמות (יבורכו) ידיך, למי שעשה בידיו משהו למענך. וגם בלשון זו יש קרבה בין השלום ובין השלֵּם, וכך גם הברכה תיסְלם.

התשלום הוא חובה שיש לעמוד בה, אבל יש לו גם צד אחר בביטוי יום נָקָם ושִלֵּם, כאשר מישהו "משלם ביוקר" על מעשה רע שעשה, בוודאי אם שילם רעה תחת טובה.

והנה, השלום והתשלום שרירים וקיימים גם בשפות אחרות: pay באנגלית קיבל את המובן של תשלום עבור סחורה, או שכר, רק במאה ה-14. עד אז, משמעות הביטוי היתה לפייס, להרגיע, לרצות. זה התפתח למובן לפייס את המלווה – כלומר לשלם – והמקור הוא בצרפתית payer שנלקחה מן הלטינית pacare שפירושה לעשות שלום, להשלים! מכאן נגזרו peace וגם הפציפיסטים רודפי-השלום, וגם Pax Romana , השלום של האימפריה. מרגע שנכנס עניין התשלום – והרבה נגזרות שלו כמו payday, יום התשלום, וגם payload, מטען (שמניב הכנסה) וגם payroll לרשימת העובדים בשכר – נטשה השפה האנגלית את המובן המקורי של pay.

נחזור לעברית שלנו, שקשרה בין התשלום ליחסים עם הקב"ה, קודם כל במה שנוגע לנדרים שאדם נודר: "כִי תִדֹר נֶדֶר ליהוָה אֱלֹהֶיָך לאֹ תְאחֵּר לְשלְמוֹ" מציין ספר דברים בין שורה ארוכה של מצוות, וגם בעל ספר תהילים אומר "נְדָרי ליהוָה אֲשלֵּם". עניין קרוב הם העולות והשְלָמִים (ביחיד שֶלֶם) שהקריבו בעבר, ויש מחלוקת על מקור המילה: קרוב לראות את השלמים כזבחים שבאו בעיקר כשִילוּם לנדר – מציין המילון – ואחרים ראו בו קורבן לשם שלום המקריב. וצ"ע (וצריך עיון).

ולהשלמת הדברים נזכיר את השלמוֹנים שהיו והינם מילה נרדפת מקובלת (ומאוד שימושית!) לשוחד, אבל בעבר היה מי שהציע לקבוע אותה כתחליף לטְרִינְקְגעלד, דמי שתייה לפני היות התֶשֶר. הלשונאי יצחק אבינרי כתב על כך ב"על המשמר" ברוח התקופה: "כדאי שאגודת עובדי המסעדות ובתי הקפה תדון בכך ותקבל החלטה מסויימת". שלְמֵּי-תודה לחבר אבינרי על דבריו. תושלב"ע.