מאחורי הקליעים

בלי שניקָלע לסערת-רגשות מיותרת, ה"רגע" הזה יתאר את הנעשה מאחורי הקלעים של הקליעים והחלות הקלועות, ובקיצור של השורש קלע, בתקווה שנקלע לטעם ולא נחטיא. לשורש קלע שתי הוראות עיקריות, ויש מי שרואה קשר ביניהן, הראשונה קליעה למטרה והשנייה קליעה של צמות או רהיטי-קש.

קלָעִים היו הרבה לפני שהומצאו רובים, והמפורסם ביותר היה "אדְמוֹנִי עִם יְפֵּה עֵּיניִם וְטוֹב רֹאִי" שנכנס להיסטוריה: "ויִשְלח דָוִד אֶת יָדוֹ אֶל הכֶלִי ויִקח מִשָם אֶבֶן ויְקלע ויְך אֶת הפְלִשְתִי אֶל מִצְחוֹ ותִטְבּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ ויִפֹל על פָנָיו אָרְצָה. ויֶחֱזק דָוִד מִן הפְלִשְתִי בּקֶלע וּבָאֶבֶן". הנה קיבלנו גם את הפועל לקלוע וגם את נגזרותיו, הכלים המשמשים לכך: אבן הקֶלע שאותה יורה הקלָע באמצעות הקֶלע. לשונות האיזור משמרות מילה זו, וכך בערבית היא משמשת לציון מחצבה וגם אבנים גדולות. מתוך כך שדרכן של אבנים אלה להִיירות, להיות מוּטלות ונקלעות, התגלגלה המילה בעברית החדשה להִיקלעוּת, כשמישהו "נזרק" למקום כלשהו, נקלע אליו, וזה בעקבות הארמית אִקְלע, למקרה שתמהתם איך נקלענו למשמעות זו. ושוב בתמונה דוד המלך, כשאביגיל אומרת לו "וְהָיְתָה נֶפֶש אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר החיִים אֵּת יְהוָה אֱלֹהֶיָך וְאֵּת נֶפֶש אֹיְבֶיָך יְקלְעֶנָה בְּתוְֹך כף הקָלע", והביטוי נקלע בכף הקלע פירושו מי שנלחץ ומתקשה להחליט.

ויכוח לא קטן היה בין הלשונאים אם יש לומר "קולע אל המטרה" או שמא "פוגע במטרה", שהרי הקליעה עדיין איננה פגיעה! הנה כך תרגם ח.נ. ביאליק שורות במחזה "וילהלם טל": "הקֶשֶת מִשְלוֹח יָדִי מֵּעוֹדִי. מִשחר ילְדוּתִי לָמדְתִי לִמְשֹל בָּּה לְכָל-מִשְפָטֶיהָ. לאֹ-אחת קָלעְתִי אֶל-הָאִישון ולאֹ הֶחֱטֵּאתִי".

אם נחזור למילים מתחום כלי הנשק, הקֶלע – המוכר יותר במילה הרוסית רוּגטְקָה והוחזר לאופנה בידי צעירי רצועת-עזה - משהופיע השריון שבלם את כוחה של האבן, הוחלף בכלי-ירייה שיורים קליעים. וכשאלה התפתחו והצטיינו במכת-אש גדולה, היה זה בן-יהודה שנחלץ למצוא להם שם עברי: מקְלֵּע, שיש לו כמובן תצורות וגדלים שונים: תת-מקלע, מקלעוֹן, מק"ב (מקלע בינוני) ועוד. לקלָעִים שמור מקום של כבוד בהיסטוריה הצבאית המודרנית שלנו, בדמות גדוד 38 של קלָעֵּי המלך ואחריו גם הגדודים 39 ו-40, שבהם שירתו חיילים יהודיים בצבא האנגלי במלחמת העולם הראשונה. בין החיילים בגדוד 40 היו יצחק בן-צבי, דוד בן-גוריון וברל כצנלסון, אשר כבר היו מנהיגי ציבור ביישוב אולם שרתו בגדוד כטוראים. "קלע דוד" מלווה אותנו גם היום כמערכת-יירוט שהיא אחות ל"כיפת ברזל", והוא החליף את "שרביט קסמים". כך גם בחר שמעון פרס לקרוא לאחד מספריו.

איך נקלעו לכאן הצמה והחלות? יש חוקרים הסבורים כי ההוראה הראשונה של קלע היתה להזיז, לפתֵּל – ומכאן קליעה של רהיטי-קש, סלים, צמות וגם חלות לשבת (הידעתם שאת כל החלות קולעים בידיים, ורק מן העת האחרונה יש סרטון במרשֶתת על מכונה אוטומטית הפועלת דווקא בשווייץ?) ליד התחנה המרכזית הישנה בתל אביב היתה במשך שנים רבות חנות בשם "הקולֵּע קליעָה" – כמובן, לרהיטי-קש קלועים. מן הקליעה הזו הגיעו אלינו גם הקלָעים (ואחורי הקלעים) שהם מסך או וילון המשמש כמחיצה, מילה שמקורה עוד בהוראות להקמת המשכן במדבר.

השורש קלע, אומרים חוקרי-לשון, במובן של קליעה, פיתול ושזירה, התגלגל לו ליוונית kalathos שהוא טֶנֶא, סל קלוע. אבל כאן לא הסתיים מסע המילה, והיא חזרה לעברית במילה קֶלֶת: "העשירים מביאים ביכוריהם בקְלָתות של כסף ושל זהב", נאמר במשנה, והאקדמיה קבעה את המילה לסלסילה להגשת פירות. ואם מחובבי הבישול והאפייה אתם, בוודאי תזהו כאן את המילה קלְתִית, tartlet באנגלית, מאפה בצורת סלסילה קטנה או קונכיה העשוי בצק פריך והממולא לאחר אפייתו בבשר, בפירות במיני קרם וכד' – הכל לפי המילון. בתיאבון, ואל תכעיסו את Klotho, אלת הגורל מן המיתולוגיה היוונית, הטוֹוָה ושוזרת את חוט החיים, וגם היא נקלעה לכאן בעקבות השורש קלע!